לפני ימים אחדים שמעתי את נשיא המדינה יצחק הרצוג משמיע ברדיו דברים להרגעת הציבור בישראל מהאיום האיראני. זה החזיר אותי במנהרת הזמן למאי 1967, כחודש לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, לימי החרדה והדאגה הגדולה שהיו כאן, והותירו בקרב רבים מאוד תחושה של שואה שנייה, בפרט כשנשיא מצרים דאז נאצר סגר את מצרי טיראן בפני שיט ישראלי, הורה לצבא המצרי להיכנס לחצי האי סיני בניגוד להסכמי שביתת הנשק ולהיערך למלחמת ההשמדה של מדינת ישראל, כשבמקביל הוא חתם ברית צבאית עם סוריה וירדן וגירש את כוחות האו”ם שהוצבו על הגבול בין רצועת עזה לישראל ועל גבול חצי האי סיני וישראל, על פי הסכם שנחתם ב־1956 אחרי מבצע קדש, וכל זאת בלי תגובה של ממש מהעולם שהיה אדיש לאיומים על קיומה של מדינת ישראל.
כמו היום, גם אז היה לחץ כבד של צמרת צה”ל על הדרג המדיני בראשות ראש הממשלה לוי אשכול לצאת למתקפת מנע, עובדה שהעלתה את המתח בעם לשיא לאורך חודש ההמתנה עד לתחילת המלחמה. טלוויזיה לא הייתה אז בישראל והרדיו היה כלי התקשורת העיקרי של המדינה. בעקבות זאת נקרא אז לדגל ההסברה אלוף (מיל’) חיים הרצוג המנוח, אביו של הנשיא דהיום, ומי שסיים את שירותו הצבאי כראש אמ”ן חמש שנים לפני כן והיה מצוי היטב במצב הכללי במזרח התיכון, במבנה וביכולות של צבאות ערב סביבנו, וכמובן בעוצמה של צה”ל. מדי ערב ריתק הרצוג את שני מיליון פלוס אזרחי ישראל למקלט הרדיו בדברי הרגעה והסברה שנכנסו לדברי הימים של מדינת ישראל. הרצוג של אותם ימים היה למעשה ה”וואליום” של עם במצור שכאמור היה בחרדה גדולה מול איום קיומי של ממש כשכל צבאות ערב סביבנו התאחדו להשמידנו, ובעיקר כשהסתבר שכל הניתוחים ודברי ההרגעה של הרצוג היו למציאות ודיוק מושלמים.
ביביסטים, מתי תבינו? אין תחליף למנהיגות אמת - נתניהו דואג רק לעצמו
ביידן - הנשיא הציוני שהימין הישראלי לא ידע להעריך | אפרים גנור
אחד מהמחדלים הרבים שמלווים את הממשלה הזו בימים אלה של מלחמה, חרדה ואיומים על קיומנו, זה שהיא לא הציבה דמות ממלכתית, סמכותית, עם יכולת ניתוח והסברה, שתתייצב מדי ערב בכל רשתות הטלוויזיה והרדיו, תציג ותשמיע דברי הרגעה והסברה של מצבנו הביטחוני והמדיני, תציג עובדות ונתונים עדכניים, תנתח, תסביר אותם וגם תרגיע את העם החרד, ותמנע בכך את הספק שנוצר מהפרשנות וההסברים של הפרשנים השונים שמופיעים בכל הרשתות, שחלקם מגיעים לעתים עם אוריינטציה פוליטית שיש בה לפגום באמינות דברי ההסבר והפרשנות.
דוגמה נוספת להצלחה כזו של מסביר לאומי יעיל ראינו במלחמת המפרץ בינואר 1991, כשדובר צה”ל דאז, נחמן שי, הפך להיות המרגיע הלאומי ועשה מלאכה נאה וחשובה מאוד כשהתייצב על מרקע הטלוויזיה ובגלי הרדיו ברגעי האימה והפחד מהטילים העיראקיים והשמיע דברי הרגעה שבהחלט יצרו תחושה מרגיעה בקרב ציבור גדול.
עם כל הכבוד וההערכה לדובר צה”ל הנוכחי דניאל הגרי, הוא לא הדמות שיכולה למלא את הפונקציה הזו שכל כך חסרה. המחדל כאן הוא כפול כיוון שמדובר במלחמה ארוכה, והחיסרון במסביר לאומי מורגש היטב כבר מיומה הראשון. אין ספק שאם היה היום מסביר לאומי שיציג מדי ערב לציבור המודאג בישראל תמונת מצב עדכנית על המצב בכל החזיתות, עם הסברים על היכולות והאפשרויות, כולל היערכות נכונה למתקפת טילים על כל רחבי המדינה ופגיעה בנקודות אסטרטגיות משמעותיות, זה היה תורם מאוד לכל בית בישראל, אבל כמו בתופעות רבות, המחדלים של הממשלה חדלת האישים הזו זועקים לשמיים, כשאפילו מסביר לאומי ראוי היא לא מצאה לנכון למנות.