חיסול מנהיגים דוגמת אחמד יאסין, סאלח אל־עארורי, מוחמד דף, עלי חסן סלאמה, איימן נופל, מוחמד אבו נעמה נאסר, ויסאם א־טוויל, מוחמד רסאן ועוד, שהוא בחזקת צורך השעה, אינו משנה מהותית את פני המלחמה אלא פוגע נקודתית במנהיגים הנוכחיים ומגביר את הצורך בנקמה. ואם לא די בכך, הוא מאפשר ל"מנהיגים צעירים" להיכנס לנעליהם.
את מנגנון החשיבה האסלאמי־משיחי יש לראות בעיניים שלהם, והדבר בא לידי ביטוי בתמיכה המסיבית של איראן וגרורותיה, שרק תגדל בתקופה הקרובה. על כן, ההערכה של גורמים ביטחוניים היא שההסלמה תימשך גם מעבר למתקפה הכוללת הצפויה - הן מצפון, הן מדרום ואולי בהשראת המנהיגים גם מיהודה ושומרון.
על כן ישראל, ככל שתהיה ערוכה לנפילות חשמל ופגיעות במתקני חשמל, תחנות כוח, מאגרי דלק, בתי חולים, מפעלים ביטחוניים, בסיסים צבאיים ועוד ועוד, תהיה חייבת לתגובה מהירה בכל החזיתות, וזאת כדי להקטין את מידת הנזקים הפוטנציאליים. היא מחויבת לתקוף ברגע שהמודיעין מזהה הכנות לתקיפה, ולא לעסוק בתגובה.
מעבר לימים הקרובים אנו מחויבים להשכיל ולראות את התמונה הכוללת במרחב היחסים הבילטרליים בין וושינגטון לטהרן, בליבת הקשר בין רוסיה לאיראן וכן בין סין וגרורותיה המוסלמיות במזרח אסיה לבין המערב. ישראל, שלה צבא חזק באוויר, בים וביבשה, מחויבת להבין שמלחמה ארוכת טווח איננה האתגר הנוכחי.
שכן כוחות צה"ל המגויסים והסדירים ממילא נמצאים בתפוקה מלאה עד כדי מיצוי היכולות ללחימה ממושכת של כמה שבועות, וזאת בהנחה שמדובר בכל החזיתות בו־זמנית. ההשפעה של המלחמה על המשק אף היא אמורה להכתיב לנו את המגבלות הכלכליות במלחמה כוללת – ועל הממשלה להביא בחשבון נקודות אלה.
גיבוי מכל הדרגים
אשר לסיום המלחמה בעזה, כבר כתבנו על כך שישראל חייבת לשמור בכל מקרה - הן פיזית והן בפיקוח בינלאומי מוסכם – על כך שציר פילדלפי וציר נצרים יהיו תחת שליטה שלנו בכל הסדר שנשיג.
גילוי המנהרות המחברות בין עזה למצרים, שבהן הועברו כל העת טנדרים ומכוניות, לרבות תחמושת, תחת אפם של המצרים לכאורה, מחייב אותנו קודם כל לסמוך על עצמנו בלבד. מנגד, יש להדק את ההסכמים הביטחוניים בינינו לבין שכנתנו.
אין ספק שמצרים תחת הנשיא עבד אל־פתח א־סיסי אפשרה, ביודעין או שלא, מעבר סחורות, תחמושת, נשק ורכבים בקלות בלתי נסבלת משטחה אל תוך רצועת עזה. מערכת הביטחון פועלת בעשרת החודשים האחרונים במלחמה בלתי פוסקת, ועומדת בכל המבחנים עד כה.
אין ספק שהמערכת הנסמכת על גורמי הביטחון הרלוונטיים - המוסד, השב"כ, גורמי המודיעין והכוחות המצויים במוכנות לקראת ההתפתחויות, חייבת לקבל גיבוי מוחלט מקבינט המלחמה כדי שנעמוד באתגרים הרבים שבהם אנו מצויים כיום. ברור לכל שהגיבוי צריך להינתן בדרג ראש הממשלה, המל"ל, שרי הקבינט והגורמים הקשורים למהלכים הצפויים.
לסיכום, על ישראל לראות מעבר למתקפות הצפויות את תסריט היחסים הגלובליים שבין המערב לבין המדינות והארגונים הפונדמנטליים, הרואים עצמם מחויבים להשמדתה של ישראל, לבין בניית האינטרסים המדיניים שימנעו מהלכים תוקפניים כדי לשמור על מאזן הכוחות במזרח התיכון.