יריבה כמו האריס - אישה, לא לבנה, בת למהגרים, ליברלית ותובעת פלילית – היא הסיוט של טראמפ, במיוחד בבחירות שנחשבות הפעם גורליות עבור ארה"ב - וגם עבור ישראל.
האריס תוביל קמפיין בחירות נמרץ, שידגיש את השקפותיה הליברליות בנושא ההפלות ושוויון הזכויות לנשים. "דעותיה של האריס בנושאים אלו כבר הניבו לה שיעורי תמיכה מחמיאים," אמר לי בשיחה פרשן ותיק ובכיר בוושינגטון.
לא רק ישראל עוקבת במתח ובדאגה מיוחדים אחרי נוכחותה המתעצמת של קמלה האריס במרוץ לנשיאות ארה"ב. גם בבירות מעצמות המערב והארצות הדמוקרטיות המרכזיות מתקיימות לאחרונה התייעצויות וההערכות על סיכוייה של האריס לזכות בנשיאות, על התוצאות הצפויות למעמדה של ארה"ב כמעצמת־העל של העולם המערבי ועל ההשלכות על יחסיה עם המערב.
"לחששות שיש לנו במערב מניצחון בבחירות של דונלד טראמפ, נוספה עכשיו דאגה, לאו דווקא שלילית לגמרי, מהאפשרות שהאריס תכבוש בבחירות בנובמבר את הבית הלבן," אמר לי השבוע בשיחה שלא לייחוס סגן ראש משלחת מערבית מרכזית באו"ם.
ברור שהמהפך במרוץ לנשיאות, שנגרם מפרישתו של הנשיא ג'ו ביידן ממנו, והעובדה שסגניתו האריס הפכה למועמדת לנשיאות (מעמד שהיא צפויה לקבל רשמית בוועידת המפלגה הדמוקרטית שתתכנס בסוף החודש) - שינו באופן טוטאלי את אופי ההתמודדות הנוכחית לנשיאות.
גם לפני העימות הטלוויזיוני האומלל בין ביידן לטראמפ שגרם למהפך – הבחירות הנוכחיות נצרבו בתודעת האמריקאים כגורליות במיוחד לעתידה של הדמוקרטיה בארה"ב.
הצטרפותה של האריס להתמודדות על הבית הלבן לא רק העצימה את תחושת הגורליות לעתידה של ארה"ב כמעצמת־על לאחר הבחירות בנובמבר הקרוב.
העובדה היא שמול טראמפ מתמודדת אישה, פוליטיקאית, דמות ציבורית שהיא בכל מובן ההפך הגמור ממנו. האריס מייצגת תכונות שכל אחת מהן מאוסה על טראמפ: אישה, לא לבנה, בת למשפחת מהגרים, ליברלית קיצונית.
ואם לא די בזה, טראמפ כמורשע פלילי, כמי שמבחינה משפטית הוא פושע שעוד עומדות נגדו תביעות פליליות נוספות, נאלץ להתמודד מול אישה שבעברה הציבורי הייתה תובעת כללית של מדינה מרכזית כקליפורניה, ושידועה כמשפטנית קשוחה וקפדנית. יריבה כזאת במרוץ לנשיאות לא עלתה על דעתו של טראמפ אף לא כחלום בלהות אפשרי.
טראמפ לא סולח
האריס איננה האישה הראשונה בפוליטיקה האמריקאית שהפכה לדמות מרכזית ומתוקשרת. שרה פיילין הרפובליקנית התמודדה בבחירות לנשיאות ב־2008 כמועמדת לסגנית של המועמד לנשיא, הסנאטור ג'ון מק׳קיין המנוח.
הילרי קלינטון היא שם דבר בזירה הפנימית האמריקאית. בבחירות 2016 כמועמדת לנשיאות, קלינטון הפסידה לטראמפ. היא אומנם קיבלה כ־3 מיליון קולות יותר ממנו, אך לא השיגה את הרוב בגוף האלקטורלי הנדרש לזכות בנשיאות. וישנה ניקי היילי, שכיהנה כשגרירת ארה"ב באו"ם ונחשבת כדמות מרשימה ואהודה בנוף הפוליטי האמריקאי.
ההבדל המהותי שמייצגת האריס: היא אישה שמתמודדת בבחירות לנשיאות שנחשבות - בהסכמה כללית של כתבים פוליטיים, פרשנים, ומוערכים באמצעי התקשורת בארה"ב – ככאלה שלתוצאותיהן תהי משמעות מציאותית ומידית על עתידה של הדמוקרטיה האמריקאית.
כל זאת בהיקף ועומק שאמריקה לא חוותה מאז הבחירות לנשיאות בשנת 1861, שבהן נבחר לנשיא רפובליקני ראשון אברהם לינקולן, הנשיא ה־16. בעקבות הבחירות ההן פרצה מלחמת האזרחים, אולם לינקולן זכור בהיסטוריה כמי שהביא להצטרפות מדינות הדרום, שהיו אז שייכות לקונפדרציה נפרדת, לארצות הברית של אמריקה הידועה כיום.
פרשנים מעריכים שגם אם טראמפ ינצח ויזכה בכהונת הנשיא, הוא מתכנן פעולות אלימות כתגובה נגד יריבים ונגד גורמים שלדעתו יזמו או היו שותפים למאמצים להכשיל אותו בבחירות.
"הוא, טראמפ, לא שוכח ולא סולח ליריבים," אמר לי הפרשן. "הוא הצהיר בפירוש כי אם ייבחר, הוא יכניס לבית הסוהר מי שפעלו נגדו - ואף יפעל להשיג עונש מוות נגד גנרל שהסית נגדו ומירר את חייו כשהיה נשיא."
"מביאה סגנון אחר"
החלק הקל במרוץ של האריס יהיה המאמץ נגד טראמפ. להערכת פרשנים בוושינגטון, כמשפטנית ותובעת כללית לשעבר תתמקד האריס בחשיפתו כמי שהורשע שלוש פעמים בפלילים וכמי שצפויים להתקיים נגדו משפטים נוספים.
הקשיים הממתינים להאריס כמועמדת רשמית, לדברי ה"ניו יורק טיימס", הם "להשתחרר מצִלו של ביידן ולבסס את מעמדה כמנהיגה. עליה לעשות את המעבר משותפה זוטרה למנהיגה".
לדברי העיתון, "בשבועות האחרונים, הראשונים לנוכחותה כמועמדת, הצליחה סגנית הנשיא האריס להראות שהיא נשארת נאמנה לנשיא ביידן ולהישגי הממשל, תוך שהיא מציגה עצמה כמנהיגה עצמאית ונמרצת, בת דור אחר ובעלת סגנון אחר."
להערכת פרשנים, האריס תוביל קמפיין בחירות נמרץ, שידגיש את השקפותיה הליברליות בנושא ההפלות ושוויון הזכויות לנשים. "דעותיה בנושאים אלו כבר הניבו לה שיעורי תמיכה מחמיאים," אמר לי בשיחה פרשן ותיק ובכיר בוושינגטון, בעל עבר בכיסוי מערכות בחירות לנשיאות.
העיסוק - ליתר דיוק הדאגה - של פרשנים באמצעי התקשורת בישראל בשאלה מה צפוי מהאריס אם תיבחר כנשיאה, הוא מוצדק. ברוב הגדול של המאמרים וההערכות שהתפרסמו עד כה בנוגע לצפוי לישראל מהאריס כנשיאה, חסרה ההכרה בעובדה בסיסית הקיימת ובועטת בהיסטוריה של נשיאי ארה"ב - ביידן הוא האחרון שתמיכתו בישראל ואהבתו את העם בישראל היו בדמו ובתוככי נשמתו.
"הדאגה היחידה שהייתה לי מביידן היא שבפוליטיקה האמריקאית אין עוד אחד או אחת שיכולים להשתוות לו באהבתו האמיתית לישראל", אמר לי בכיר יהודי ותיק בקהילה, שבתקופת כהונתו כראש ארגון יהודי היה יוצא ונכנס בבית הלבן. זה מה שבישראל לא כולם מבינים ומעריכים.
הדיווחים על האריס כמי שעוינת את ישראל, הם שגויים. גם לא מדויק להגדירה כמי ששייכת לפלג הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית. אבל האריס לא תהיה ולא מסוגלת להיות אוהבת ותומכת בלי הסתייגויות של ישראל כמו ביידן.