ההמתנה המתוחה בישראל מאז ההתנקשות בחייו של בכיר חיזבאללה פואד שוכר בדאחייה של ביירות, וחיסולו של אסמאעיל הנייה בטהראן, מתמשכת משתי סיבות.
בתנועה הפרו-פלסטינית מביעים תקווה זהירה כלפי האריס - אבל שוקלים הצבעה למפלגה שלישית
פרשייה גזענית נוספת: טראמפ מבלבל בין שני פוליטיקאים אפרו-אמריקאים
ראשית, כפי שאמר נסראללה, עצם המתיחות והצפייה למכה הן חלק מן העונש לחברה הישראלית. שנית, מסתמנת תמונה שבטהראן מתנהל מאז חיסולו של הנייה מאבק פנימי על לבו, מוחו, ודימויו של ה"רהבר", המנהיג העליון איתוללה עלי ח'אמנהאי. ייתכן שתמונה זו היא חלק מהטעייה איראנית שנועדה להוריד את רמת הכוננות שלנו, אבל ייתכן גם שזוהי תמונה אמיתית. לפי תמונה זו עד לפני ימים בודדים, אפילו ב-7 באוגוסט, הייתה תמימות-דעים מוחלטת בקרב הצמרת והתקשורת האיראנית.
אפילו הנשיא החדש, המוגדר "פרגמאטי" או "רפורמיסט", מסעוד פזשכיאן, דחה בנחרצות את פנייתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון שאיראן תגלה "ריסון". אמנם, הוא אמר שמלחמה אזורית תימנע אם ישראל תפסיק את המלחמה בעזה.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
כלומר, שהפסקת-אש בעזה תוכל להגביל את התגובה האיראנית, אבל בלי זאת תבוא תקיפה גדולה. לפתע, ב-9 באוגוסט החלו הדלפות שפזשכיאן, הנשיא החדש, פנה פנייה מדהימה אל ח'אמנאי שישקול מחדש את התקיפה נגד ישראל.
לפי הדיווח פזשכיאן חושש מתגובה ישראלית שעשויה "למוטט את הכלכלה האיראנית". לחליפין הציע לתקוף מיתקנים סודיים ישראליים בכורדיסטאן העיראקית או באזרבייג'אן.
אם ההדלפה נכונה, כנראה שהנשיא חושש מפגיעה ישראלית קשה בתעשיית הנפט האיראנית. ההנהגה האיראנית יודעת שמה שעשתה ישראל למאגרי הנפט של החות'ים בחודיידה היא יכולה לעשות קנה מידה גדול פי עשר למתקנים האיראניים.
כמעט כל התקציב האיראני, המותרות לשליטים, ההוצאות הצבאיות, היבוא, הסיוע בנשק ובממון לבעלי הברית, הכל ניזון ממכירת נפט וגז. אם הכל יבער איראן ושותפותיה תשקענה לתוך בור עמוק.
איך העז הנשיא, שנבחר בחסדי המנהיג העליון ואינו נחשב למהפכן, להדליף דעה מהפכנית כמו לא לתקוף את ישראל? זוהי חוצפה אדירה, שיכולה אפילו להיחשב לפגיעה בכבוד הלאומי.
להדלפות חסר עדיין אישור רשמי, אך אם הן נכונות, ההסבר הסביר ביותר הוא שבפגישה שנערכה ביניהם ב-8 באוגוסט ח'אמנהאי עצמו הורה לנשיא שידליף כי הוא, הנשיא, ביקש חישוב מסלול מחדש. עד יום ראשון ה-11 באוגוסט בכירים רבים אמנם קראו לנקמה ודיווחו שח'אמנהאי הורה על נקמה, אך הוא עצמו טרם אמר זאת בקולו. נראה שהוא מתלבט.
הסיבה העיקרית היא כנראה שהמודיעין האיראני דיווח שהצי האמריקאי נאסף מול איראן ולבנון ושישראל מתכננת תגובה כואבת. אמנם סרגיי שוייגו, ראש המועצה לביטחון לאומי ברוסיה, הגיע לביקור דחוף בטהראן ב-5 לחודש, ויש דיווחים על משלוח של טכנולוגיה רוסית חדשה לאיראן להגנה נגד מטוסים, אבל יש גם לחץ פוליטי בינלאומי רב להימנע מהסלמה.
אפילו רוסיה ותורכיה לוחצות להימנע מפעולה שתצית מלחמה כוללת. אין וודאות שח'אמנהאי רצה בהתקפה הישירה על ישראל באפריל האחרון. המנהיג העליון הוא זהיר ומחושב, בבחינת אש קרה, והכוונה האמריקאית לסייע לישראל בהגנה (ואולי יותר, אם המשבר יסלים) הייתה ידועה לו היטב.
ייתכן שנדחף להתקפה הישירה משום שלא יכול היה להופיע כתבוסתן מול הנשיא הקודם, הקיצוני ראיסי, ובעלי-בריתו: משמרות המהפכה ומפלגת "חזית העמידה האיתנה", ג'בהה פיידארי, שהיא הקיצונית והגדולה בפרלמנט.
אילולא תאונת המסוק שבה נספו ראיסי ושר-החוץ הקיצוני שלו אולי גם היום היה ח'אמנהאי נדחף מייד לתקיפה ישירה על ישראל. אך לפחות הפעם יש לו נשיא פרגמאטי וממלא-מקום שר חוץ שהוא מקורבו המובהק וגם קרוב משפחה.
בצמרת האיראנית אין מתונים, אבל יש קיצוניים ויש אולטרא-קיצוניים. המנהיג העליון ח'אמנהאי עצמו הוא קיצוני דיו, אבל חששו מהנשיא הקודם ומהברית שהייתה לו עם האולטרא-קיצוניים היה ידוע באיראן. לכן, עד היום רבים מאמינים שתאונת המסוק שהרגה את הנשיא הקודם ראיסי לא הייתה תאונה כלל.
מה קורה כרגע, אם כן, בטהראן? למשטר האייתוללות אין היום עניין בעימות גדול עם ישראל וארצות הברית. חילוקי-הדעות הם בשאלה האם להגיב כעת, ואם כן באיזו עצמה.
מרבית הקולות הנשמעים מטהראן הרשמית כרגע דורשים נקמה ישירה, משמעותית ומיידית. את הצד הפרגמאטי מייצג בעיקר הנשיא פזשכיאן. המנהיג העליון תמך בבחירתו לפני כחודש אם גם ללא התלהבות, משום שנזקק לו.
אחרי שתקף באפריל את ישראל ונתקל בקואליציה אמריקאית, הבין ח'אמנהאי שבמקרה הבא, אם יחליט שלא להגיב ישירות נגד ישראל, הוא יזדקק לאליבי.
פזשכיאן נבחר כדי לשפר את הכלכלה, אך לא פחות מכך גם כדי לשכב על הגדר למען המנהיג העליון ברגע של משבר. אם ח'אמנהאי יחליט לדחות את התגובה, התקשורת הממסדית תדווח שעשה זאת כמענה לפניית הנשיא ואחרים. ואכן, הרושם הוא שרוב הציבור האיראני אינו רוצה במלחמת-נקמת-הנייה.
כל הטענות על הפקרת הריבונות והכבוד הלאומי תופנינה אל הנשיא פזשכיאן, וח'אמנהאי ירחף מעל הביקורת. האולטרא-קיצוניים מצדם יוכלו לומר להצדקתם שהם דרשו תגובה ישירה, קשה ומיידית נגד ישראל, ללא התחשבות בתוצאות, אבל נאלצו לוותר מפני שהחוקה קובעת שהמנהיג העליון הוא הפוסק האחרון. בעת כתיבת מאמר זה ח'אמנהאי טרם החליט, אך חשוב להזכיר כי גם אם יחליט על דחייה, איראן לא ויתרה על נקמה.
