"המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים", אמר הגנרל והוגה הדעות הפרוסי, קרל קלאוזביץ, בספרו "על המלחמה".
את זה טרם ראינו: חיזבאללה עשוי להשתמש בטילים הקטלניים שלו לראשונה
במודיעין הישראלי מעריכים: איראן תתקוף בימים הקרובים - וכך זה יהיה
יש לפתח אמרה זו פיתוח נוסף. המדיניות, שהמלחמה מהווה המשך שלה, כלומר אמצעי לקידומה, אינה אינטרס מדיני משותף כלשהו, אלא סדר היום הפנימי שמקדם האיש הפוליטי.
צורתה ואופן ניהולה של המלחמה מסייעים תמיד לקדם תפיסה משטרית מסוימת. איש פוליטי שמבקש לקדם במדינתו משטר דיקטטורי, תוך צמצום אופייה היצרני הדינמי ומערכות הרווחה המפותחות שלה, ינהל ויעצב מלחמות באופן אחר מאיש פוליטי שמבקש לבנות את מדינתו כישות פוליטית דמוקרטית בעלת מערכות ייצור ורווחה מפותחות. מכאן נובעים העימותים הקשים בתוך המדינה ביחס לאופן ניהול המלחמות.
העימותים בין גנץ, אייזנקוט וגלנט, מצד אחד, לבין נתניהו, מצד שני, בנוגע לאופן ניהול המלחמה ויעדיה נובעים מתפיסות משטריות שונות. באמת, אין אינטרס ביטחוני משותף, שכל האישים הפוליטיים הבכירים במדינה משרתים אותו באותה נאמנות, גם אם יש מחלוקות ביניהם. שהרי, יש אישים הפועלים לערעור הביטחון הכללי.
מתכניתו רבת השנים של נתניהו לבנות דיקטטורה בישראל נובעים כל המהלכים, שהוא עשה כאן, לפחות משנת 2009, מאז שובו לשלטון. חיזוק חמאס על ידו נועד להקים עלינו אויב חיצוני, כך שנהיה טרודים בדאגה לביטחוננו ובחיפוש אחרי "מר ביטחון" שיהיה, כמובן, הוא עצמו (בעודו מערער את ביטחוננו), ולא נפעל לחיזוקה של הדמוקרטיה ומערכות הייצור והרווחה המהוות את תשתיתה.
זוהי הסיבה לכך שהוא חיזק במחושב את חמאס, ומנע את הדברתו בפעולות צבאיות. סיועו לבניין חמאס הגיע לשיאו במעורבותו האישית להבטחת העברת כסף קטארי ישירות לחמאס החל מ-2018.
בינואר 2023 פתח נתניהו במהפכה המשפטית, שנועדה להעניק בסיס חוקי לדיקטטורה שלו (כך עושות כל הדיקטטורות). ב-4 באוגוסט השנה אמר על כך אייזנקוט (גלי צה"ל וקשת 12): "הבעיה שראיתי, שיש דפוס מתמשך שבו ראש הממשלה חושב אולי שיש פה שלטון מלוכני או שלטון דיקטטורי. הוא לוקח את ההחלטות בניגוד לרוב בקבינט המלחמה, פעם אחרי פעם".
נתניהו ביקש לסכל התקדמות לשלום עם סעודיה על יסוד קידום הפתרון של שתי מדינות לשני עמים (על בסיס סידורי וגבולות ביטחון לישראל), שאף יכול להיות כינון פדרציה ירדנית-פלסטינית לצד ישראל.
אין ספק שהיה לו אינטרס בהתקפה של חמאס על ישראל שבלמה מהלך זה, גם אם לא בממדיה הזוועתיים. לכן הוא לא שעה לאזהרות של ראשי זרועות הביטחון שהמהפכה המשטרית מחלישה את ישראל ומגבירה בצד השני את המוטיבציה לצאת למלחמה נגדה.
אחרת, היה מפסיק לאלתר את המהפכה המשטרית. הצבא והשב"כ נכשלו בקידום פני המתקפה, אבל כיצד לא ייכשלו כשראש הממשלה מתעלם מאזהרותיהם על היחלשות ישראל מבחינה צבאית.
כל אופן ניהול המלחמה על ידי נתניהו, אינו אלא הנצחת המלחמה. לכן הוא קבע יעד שאינו ניתן להשגה. השגת ניצחון מוחלט על חמאס. וכך נמצא הצבא כבר יותר מעשרה חודשים במרדף אחרי יעד אשלייתי, שאין כל יכולת להשיגו.
לכן הוא מכשיל כל הסכם עם חמאס להשבת החטופים שיביא להפסקת המלחמה, הפסקה שהצבא זקוק לה ואשר יכולה לפתוח מהלך של הסדרה אזורית. החטופים מוקרבים אמנם על מזבח הנצחת הסכסוך, אבל גם כמסר אופייני של משטרים דיקטטוריים לנתיניהם, שקדושת החיים אינה ערך עליון.
בחודשים האחרונים נתניהו מנסה לגרור את איראן למעורבות גדולה יותר בעימות עם ישראל. זהו מהלך של הפיכת המלחמה למלחמת התשה אזורית או אף למלחמה רבתי (איננו יודעים עדיין בבירור).
שום חיסול של בכיר ערבי או איראני על ידי ישראל לא יוצא לפועל ללא אישור מפורש שלו. חיסול חסן מהדווי, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה בסוריה ולבנון, בדמשק (בבניין קונסוליה הסמוך לשגרירות האיראנית), ב-1 באפריל 2024, היה צעד בכיוון זה.
מהלך זה גרר תגובה איראנית חד-פעמית של שיגור טילים וכטב"מים לעבר ישראל כעבור שבועיים. חיסולו של איסמעיל הנייה ב-31 ביולי בטהראן הוא צעד נוסף בכיוון זה.
הברית האזורית בהובלת ארצות הברית, שקמה שוב בימים האחרונים, לסיכול תגובה איראנית, אשר תפגע קשות בישראל ותגרור תגובה ישראלית, שתביא מצידה לסבבי תגובות הרסניים, מנוגדת לרצונו ותוכניתו של נתניהו, והיא כפויה עליו. היא כבר פעלה בהצלחה בליל 14-13 באפריל נגד המתקפה האיראנית, ורבים סיכוייה להצלחה גם בהמשך. זוהי ברית של כוחות המעוניינים בשלום אזורי.
איראן מפולגת בתוכה, והפילוג גדל מאז בחירתו של מסעוד פזשכיאן הרפורמיסט לנשיא. הרפורמיסטים מבקשים למנוע תגובה איראנית קשה, ואולי למנוע תגובה בכלל. אנשי הקו הנוקשה מבקשים להגיב תגובה קשה כחלק ממאבקם נגד הקו הרפורמיסטי.
אנשי זרועות הביטחון בישראל נושאים באחריות לקיום הדמוקרטיה לא פחות מאישים בדרג המדיני. אין הם אמורים לציית באופן עיוור להוראות של דרג מדיני, שאינו דמוקרטי, אשר עלולות להמיט עלינו אסון.
הם לא מנעו חיסולים שמטרתם לגרור את ישראל למלחמת התשה אזורית. עתה עליהם להתייצב מול נתניהו כחומה בצורה. עליהם לומר לראש הממשלה: על ישראל לא להגיב כלל על מהלומה איראנית, או לכל היותר להסתפק בתגובה מתונה נגד יעדים צבאיים בלבד.
איננו יכולים לתמוך במהלך שימיט עלינו מלחמה גדולה והרת אסון המסכנת את המדינה ואת משטרה הדמוקרטי. והוא הדין ביחס לתגובה על פעולת נקמה של חיזבאללה על חיסול ה"רמטכ"ל" של הארגון, פואד שוכר. נתניהו יתקומם אך יסתלק מהוראותיו.
ד"ר אורי זילברשייד מלמד פילוסופיה מדינית ומשפט חוקתי בתוכנית לביטחון לאומי בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה