ההתנקשות באיסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, בבית הארחה של משמרות המהפכה בטהרן, לפני פחות משבועיים, יוחסה על ידי איראן לישראל, למרות אי-לקיחת האחריות מהכיוון הישראלי. מאז, משדרת איראן מסרים יומיומיים אודות כוונתה לנקום ולתקוף את ישראל ישירות ובאמצעות ארגוני הפרוקסי שלה, חיזבאללה, החות'ים, והמיליציות השיעיות בסוריה ובעיראק. איראן מקדמת כוחות, סוגרת את המרחב האווירי שלה, מקיימת אימוני מוכנות ובעיקר מפעילה אלמנטים של לוחמה פסיכולוגית קלאסית, המייצרת בישראל ובעולם לחץ וחרדות.
האריס יודעת היטב: זאת הקבוצה שעשויה להכריע את גורל הבחירות
בתקשורת הישראלית והבינלאומית עולות וצצות, חדשות לבקרים, הערכות בנוגע לאופן ומועד התגובה. הערכות אלו כוללות שיגורים של טילים בליסטיים, טילי שיוט, כלי טיס בלתי מאוישים, תקיפות סייבר, ואף פגיעה בדיפלומטים ישראליים ובשגרירויות בחו"ל. התקשורת הישראלית מצטטת ביממה האחרונה בכירים מקהילת המודיעין, אשר אומרים כי ההחלטה על תקיפה ישירה על ישראל צפויה בימים הקרובים, עוד טרם סבב הפגישות החדש על הפסקת האש עם חמאס והחזרת החטופים.
במקביל לכל אלו, מתקיים לחץ דיפלומטי כבד על איראן, בעיקר מכיוון ארצות הברית וצרפת, במטרה למנוע בעיקר הסלמה בינלאומית. אבל האם באמת לאיראן יש מוטיבציה לתקוף את ישראל?
ראשית, יש לציין שמשטר האייתולות האיראני חרט על דגלו מראשית ימי המהפכה את כוונתו למחוק את ישראל ולהפוך את אדמתה לאדמה שיעית, במזרח תיכון מוסלמי שיעי בהנהגתה. כוונה זו לא השתנתה עד עצם היום זה.
שנית, למרות שישראל לא לקחה כל אחריות, הרי שהפגיעה בהנייה בלב ליבה של טהרן, באחד המקומות המוגנים ביותר, היא פגיעה בכבוד מערכת הביטחון האיראנית, שאליה מצטרפים סיכולים נוספים של אישים על אדמת איראן, דוגמת חיסולו של פחריזאדה, אחד מראשי תוכנית הגרעין האיראנית בנובמבר 2020. חיסול שאיש לא לקח עליו אחריות עד היום.
הפגיעה בכבוד האיראני, יחד עם הצורך בהצגת סולידאריות עם חמאס, בת טיפוחה של איראן, מייצרים בהחלט מוטיבציה איראנית לפגוע ביעדים ישראלים, בין אם בארץ ובין אם בחו"ל. יחד עם זאת, המחשבה האיראנית היא מחשבה אסטרטגית ארוכת טווח ובעלת סבלנות בדרך ליישמה, לרבות הפעלה של תגובה צבאית, שאינה חייבת לקרות כאן ועכשיו. גם אם איראן תגיב, היא אינה יכולה להרשות לעצמה כעת תגובה שתגרור למלחמה אזורית רחבת היקף במעורבות ארה"ב. ולכך יש מספר סיבות.
ראשית, חלק מהנקמה האיראנית היא באמצעות לוחמה פסיכולוגית, המייצרת השפעות כלכליות ופוליטיות. איראן מבינה כי שורת האיומים שלה והמתיחות בישראל - פוגעות ישירות בכלכלה הישראלית ומערערות את השקט הציבורי, שממילא אינו קיים. צריך לזכור, שאיראן נקמה על חיסולו של ראש משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, מספר חודשים אחרי חיסולו. חודשים של לחץ ולוחמה פסיכולוגית על הציבור והכלכלה הישראלית - יפגעו בה אנושות.
בנוסף, המצב הכלכלי באיראן אומנם משתפר מאז מלחמת אוקראינה-רוסיה ועלייתו של ביידן לשלטון, אך הסנקציות שהוטלו עליה על ידי טראמפ ב-2018 עודן בתוקף ותוצאותיהן הכלכליות מורגשות היטב במדינה. איראן לא יכולה להרשות לעצמה שטראמפ יעלה שוב לשלטון ועל כן, לפחות עד נובמבר הקרוב, איראן תעשה הכל כדי שהאריס תעלה לשלטון, כולל תגובה צבאית מאופקת, אם בכלל, נגד ישראל. בהקשר זה, ראוי לציין שרק השבוע הציגה מיקרוסופט אזהרה הנוגעת למבצעי השפעה איראניים בארה"ב על מנת לסייע להאריס.
יתר על כן, איראן נמצאת בקצה התהליך של ההגעה ליכולת גרעין צבאית. אם תתפתח מלחמה אזורית רב-מעצמתית, איראן תשאף להיכנס אליה כאשר תחת ידה נשק גרעיני. המצאות של נשק גרעיני בידיה ישנה את כל חוקי המשחק ויעמיד את איראן, על פי תפיסתה שלה, במקום בו ישראל לא תתקוף אותה.
ואחרון, התאוששותה של איראן בשנתיים האחרונות אינה רק כתוצאה מההקלות הכלכליות של שלטון ביידן, אלא גם מהמשולש האסטרטגי המשמעותי שבינה לבין סין ורוסיה. פתיחה של מלחמה אזורית תגרור בהכרח גם את רוסיה וסין למגרש המשחקים. סין, שעסוקה בחזית הביתית והכלכלית שלה, אינה מעוניינת כרגע במערכה מול ארה"ב, וכך גם לא רוסיה, ההולכת ומסתבכת במלחמה מול אוקראינה ובמרכז אפריקה. פתיחה של חזית נוספת עבורה תהיה כעת בעייתית. זו כנראה הסיבה ששר החוץ הרוסי נחפז לפגישות השבוע באיראן.
כל אלו, לא בהכרח מצביעים על כך שאיראן לא תפעל בעוצמה ישירות מול ישראל, אך סביר כי במסגרת מכלול השיקולים האסטרטגיים, איראן תגיב בין אם ישירות או בין אם באמצעות שלוחותיה באזור, באופן כזה, שלא יסכל את תכליותיה האסטרטגיות ולא יגרור את האזור למלחמה כוללת, לפחות בשלוש החודשים הקרובים.
ד"ר אייל פינקו, לשעבר בכיר במערכת הביטחון, מומחה בנושאי מודיעין וסייבר, ומרצה במרכז בס"א, אוניברסיטת בר אילן