מלחמת "חרבות ברזל" הציבה שורה ארוכה של תקדימים, לאו דווקא חיוביים. הימשכותה זה יותר מעשרה חודשים ללא יעד מוגדר ובר השגה, התרחבותה לזירות נוספות מעבר לרצועת עזה, והנזק העצום למעמדה ולדימויה של ישראל בזירה הבינלאומית הם רק חלק מהמאפיינים הללו. בנוסף, ניכרת תמורה חדה מתמיכה רחבה בישראל בעקבות ההתקפה של חמאס לביקורת חריפה, כולל הושבתה על ספסל הנאשמים של מוסדות המשפט הבינלאומיים ואף איום בצווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון.
במקביל לאצבע המופנית לעבר מערכת הביטחון והזירה הפוליטית, המבט נודד חיש מהר לעבר משרד החוץ, האמון על הזירה המדינית הבינלאומית. דא עקא, המבט איננו מופנה לכיוון הנכון. משרד החוץ הוחלש עד מאוד וסורס למעשה ממרבית סמכויותיו לאורך השנים בהן מכהן נתניהו כראש ממשלה. מדובר ב"משנה אידיאולוגית" של נתניהו. התוצאות בהתאם. המבט צריך, אם כן, להיות מופנה לעבר משרד ראש הממשלה כאחראי ראשי לבור העמוק בו מצויה ישראל.
לישראל אין מדיניות חוץ, אלא מדיניות נתניהו | שלמה שמיר
ניתוח החודשים האחרונים בזירה המדינית עשוי להטעות. לכאורה, בהשוואה למלחמות ששת הימים ויום הכיפורים, הנזק שנגרם לישראל איננו חריף כל כך. נרשמו פגיעה קשה במערכות היחסים עם מספר מדינות (טורקיה, קולומביה ובוליביה אם למנות חלק מהן) וביקורת חריפה ביותר כמעט מכל קצוות העולם. אין להקל בכך ראש, אולם בהתחשב בעומק המשבר בו אנחנו נתונים, ניתן היה לצפות לתגובות חמורות הרבה יותר. אולם, עיקר הנזק הינו לטווח הארוך יותר, ובזה סכנתו וחומרתו. יתר על כן, דומה כי הממשלה מבכרת להתעלם לגמרי מהמגמה המסוכנת ו"עושה כמיטב יכולתה" להחריפה עוד יותר.
על מנת להמחיש את האופן המזיק בו פועלת הממשלה בכל הנוגע למערכת היחסים של ישראל עם העולם הרחב, יש לעקוב אחר פעילותו של שר החוץ ישראל כ”ץ. הדעת נותנת ששר החוץ האמון על שימור והעמקת היחסים עם הקהילה הבינלאומית יעשה כמיטב יכולתו לבלום את המגמה השלילית הזו, לא כל שכן כאשר מדובר בשר מנוסה ובעל מעמד בכיר במפלגת השלטון. אולם בפועל קורה ההפך.
מאז כניסתו (המחודשת) למשרד החוץ נוקט כ”ץ צעדים מעוררי פליאה ותמיהה עקב הנזק שיש בהם. הוא נהנה, כך נראה, להתגושש עם הנשיא הטורקי בשפת רחוב במדיה החברתית (אומנם ארדואן "התחיל" ונוקט רטוריקה קשה ביותר, אולם אין הכרח לחקות את סגנונו), החזיר ארצה את השגרירים מאותן מדינות שהכירו במדינה פלסטינית וטרם ברור מה בכוונתו לעשות איתם, מתפאר ב"דיפלומטיית וואטסאפ" עם מספר עמיתים שלו ומפרסם את תשובותיהם אליו, מודיע על ביטול ההאמנה של הדיפלומטים הנורווגים לרשות הפלסטינית באופן שעלול לפגוע דווקא באינטרסים ישראליים, ועוד ידו נטויה.
כאמור, המען האמיתי לאחריות על חומרת מצבה המדיני של ישראל הוא ראש הממשלה. אין עוררין על כך שישראל הותקפה ב־7 באוקטובר באופן חסר תקדים, אולם צריך כנראה כישרון מיוחד כדי להתדרדר למצב הנוכחי דווקא בנסיבות אלו. הזלזול המוחלט בערכים שהיו מקובלים על ישראל מאז הקמתה, היעדר יעדים ברורים וריאליים למלחמה, היחס הפוגע כלפי החטופים וסבלם, והתנהלות "ילדותית" ומיותרת הביאו לבור העמוק בו אנו מצויים כיום אל מול העולם הרחב.