ביקורו החריג של שר החוץ הירדני איימן אל־ספדי באיראן לפני כשבוע משקף את המלכוד שבו נמצא בית המלוכה מאז שפרצה מלחמת חרבות ברזל, וביתר שאת - מאז המתקפה האיראנית על ישראל לפני כארבעה חודשים.
"ציר הנשימה של טהרן": זה האמבוש שעשו למילציות של איראן שלא פורסם
הפעם האחרונה שבה גורם ירדני בכיר ערך ביקור רשמי באיראן היתה ב־2004, בביקור שערך ראש הממשלה בזמנו פייסל אל־פאיז. המלך עבדאללה עצמו ביקר באיראן ב־2003. באופן סימבולי, אפילו לטקס ההכתרה של נשיא איראן הנכנס לפני כשבועיים, נמנעה ירדן מלשגר נציג מצמרת המשטר.
ביקורו של אל־ספדי משקף את ניסיונות התמרון של ירדן בין היותה שחקן מרכזי במחנה הפרו־אמריקני לבין החשש מפני ההשלכות על יציבות המשטר בתרחיש של מלחמה אזורית. ייתכן גם כי מטרה נוספת היתה להעביר מסרים מארה"ב ומגורמים נוספים בנוגע להשלכות האזוריות ולאיראן עצמה, אם זו אכן תחליט לתקוף את ישראל. בניסיון להציג ניטרליות, אל־ספדי אף טען כי ירדן לא תאפשר לשום מדינה להשתמש במרחב האווירי שלה לפעולות צבאיות.
בחודשים האחרונים חלה עליית מדרגה נוספת בעוינות שבין ירדן לאיראן. זאת, בין היתר, בשל מה שנתפס בטהרן כהתייצבותה של הממלכה לצדה של ישראל בכל הקשור לבלימת מתקפת הטילים והכטב"מים. חשוב להזכיר כי לעוינות בין שתי המדינות יש שורשים היסטוריים עמוקים. היה זה המלך עבדאללה שטבע כבר לפני כשני עשורים את הביטוי "הסהר השיעי" במטרה להזהיר מפני שאיפות ההשתלטות של איראן על המזרח התיכון.
מאז פרוץ המלחמה נאלץ בית המלוכה הירדני להתמודד עם הלחצים הפנימיים הגוברים והפגנות התמיכה בחמאס ונגד ישראל ברחבי הממלכה. בניסיון לצמצם את עוצמת המחאות, צמרת המשטר מטיחה חדשות לבקרים ביקורת נוקבת על ישראל, ואף טוענת כי זו מבצעת פשעי מלחמה כנגד תושבי עזה. אל־ספדי עצמו מתבלט כמי שמוביל את הקו הנוקשה כלפי ישראל, ולא אחת העביר ביקורת ארסית על הפעילות בעזה. במקביל, המשטר מבליט את הסיוע ההומניטרי שהוא מעביר לתושבי הרצועה בניסיון להפגין את ההזדהות עם הסבל של האוכלוסייה.
לצד זאת, ניכרים מאמצים גוברים מצד איראן ושלוחיה לערער את היציבות הפנימית בממלכה ולנצל את התווך הירדני להברחת אמצעי לחימה ליו"ש. למעשה, בשל חשיבותה הגיאו־אסטרטגית, הציר הרדיקלי תופס את ירדן כבטן הרכה של המחנה הפרו־אמריקני במרחב. זאת, במידה רבה, בשל העובדה שיותר מ־50% מתושביה הם ממוצא פלסטיני, ונוכח המצוקות הכלכליות והמתחים החברתיים בממלכה. על כן, בראיית גורמי הציר, ערעור המשטר הירדני משרת אינטרסים אסטרטגיים רחבים במערכה על אופיו של האזור ובעימות מול ישראל.
בראייתה של ארה"ב, ירדן היא שותפה חשובה במחנה הפרו־אמריקני במרחב ובקואליציה הערבית והבינלאומית כנגד הציר האיראני. לא בכדי בימים האחרונים מתקיימים מגעים אינטנסיביים בין צמרת המשטר הירדני לממשל האמריקני. ביטוי לחשיבותה של ירדן ניתן לראות בהחלטה שנאט"ו קיבלה לפני כמה שבועות בעניין פתיחת משרד הקישור הראשון במזרח התיכון בשטח הממלכה. לירדן גם אמור להיות תפקיד מרכזי בחזון של הנשיא ביידן למזרח התיכון. כך למשל המסדרון הכלכלי מהודו ועד אירופה אמור לעבור בשטח הממלכה.
מהזוית הישראלית, ירדן מהווה עמוד תווך מרכזי בביטחון הלאומי והעורף הביטחוני המזרחי של ישראל. השלום בין המדינות הוא נדבך מרכזי בהתמודדות נגד ראש הנחש האיראני.
נוכח זאת, ועל רקע האיומים ליציבות המשטר, ממשלת ישראל צריכה לגלות רגישות למצוקות שבהן נמצא המלך. מעשית, עליה להימנע מלהשתלח בבית המלוכה ומהצהרות ומצעדים שיש בהם כדי להביך את המלך, לפעול ליישוב המחלוקות בחדרי חדרים ולא בפומבי, ולהעביר את מכסות המים הנדרשות לממלכה.
הכותב הוא חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן