בחודשים האחרונים, וביתר שאת בשבועות האחרונים, עם ההתחממות בגזרה הביטחונית, יותר ויותר חברות תעופה זרות מבטלות את טיסותיהן מישראל ואליה. החברה היחידה שעדיין שומרת על לוח טיסות יציב היא אל-על. נכון לכתיבת שורות אלה, ישנם קווי טיסה לארץ המופעלים רק על ידי אל-על, כאשר אין צפי לחזרת חלק מהחברות הזרות לישראל.
אך אליה וקוץ בה; מחירי הטיסות במטוסי החברה קפצו בעשרות אחוזים מאז החלה מלחמת "חרבות ברזל", דבר שהוביל לביקורת נוקבת על החברה. יעדים שטיסה אליהם עלתה מאות דולרים עד כה, קפצו בן לילה לאלפי דולרים, כאשר רק חברת תעופה אחת טסה לאותם יעדים, כך שנוצר מעין "מונופול" או לכל הפחות קושי מהותי למצוא חלופה.
מחסור בירקות, זינוק בטיסות ועליית שכר הדירה יעלו את מדד יולי בכ־0.5%
היו כאלה שהאשימו את החברה בחמדנות וצביעות, כאשר ביד אחת היא מגדירה עצמה חברה ישראלית "לאומית" ובשנייה גוזרת קופון שמן על גבם של המבקשים לצאת או לחזור לארץ. חלק מהביקורת הרחיקה עד לימי הקורונה, אז ביקשה, וקיבלה, החברה תמיכה ממשלתית משמעותית שסייעה לה לצלוח את המשבר שפגע בכל העולם - כמו שעשו חברות ישראליות רבות מתחום התעופה ובכלל המשק.
הדוגמא המפורסמת מכולן בזמן הקורונה הייתה חברת "פוקס" שקיבלה סיוע משמעותי מהמדינה ולאחר זמן קצר הודיעה על חלוקת דיבידנד לאור הרווחים שצברה. המהלך עורר ביקורת ציבורית קשה על כך שהיא מבקשת סיוע אך דואגת לצ'פר את המשקיעים שלה, בעוד אזרחי ישראל נאלצים להתמודד עם יוקר מחייה מאמיר באמצע משבר עולמי שהקפיץ את יוקר המחייה הגבוה ממילא.
בסופו של דבר החברה חזרה בה מההחלטה לאור הביקורת הציבורית, אך הנזק התדמיתי כבר נעשה. החברה חזרה בה מהחלטתה תוך שהיא מעוררת עליה את זעמם של חלק מהמשקיעים. מאז הספיקה "פוקס" לצמוח, לגדול ואף להעלות מחירים - מבלי להיות חשופה כל-כך לחיצי הביקורת הציבורית.
באופן כללי הלמ"ס מעידה על עלייה ניכרת ביוקר המחייה, בכל תחומי החיים. אך בעוד שהלבשה וקמעונאות נחשבים כדבר 'בסיסי', הרי שחופשה בחו"ל עדיין נתפסת כאקסטרה לא מחייבת. בטח בתקופה רגישה כמו עכשיו.
אז למה אל-על זוכה לכאלה קיתונות של ביקורת? יש שיאמרו שמדובר בדבר הגיוני מכיוון שמדובר בחברת התעופה הלאומית של ישראל. חברה שהביאה לארץ את גלי העלייה של שנות ה-90' והקודמות לה, הקפיצה טיסות חירום לחילוץ ישראלים בכל קצוות תבל ובאופן כללי, טבעה את הסלוגן: "הכי בבית בעולם". אז למה הבית כל כך יקר?
לאותם אנשים המבכים את הפניית העורף של 'החברה הלאומית' צריך להזכיר שאל-על הופרטה ונמכרה לידיים פרטיות כבר לפני שנים, כך שהיא חברה ישראלית, אך לבטח לא 'הלאומית', ובטח לא היחידה. יתרה מכך, עם הפרטתה הפכה אל-על לחברה ציבורית על כל המשתמע מכך - כולל ההבנה שיש לדאוג ראשית למילוי רצונם של המשקיעים ולא רק של הנוסעים. וכאן טמון ההבדל. רוב הציבור הישראלי גדל על ברכי התפיסה של חברה לאומית, וטרם הפנים כי מדובר בחברה מסחרית ממש כמו אמזון, גוגל, פוקס או כל חברה ציבורית אחרת, המחויבת למשקיעים שלה ולרגולטורים, ורק אז ללקוחות.
בנוסף, נראה כאילו הלקוחות, כמו גם כלי התקשורת, בוחרים לחפש את הכסף מתחת לפנס, ולא אצל הממשלה, שבעטיה הגענו למצב זה. הרי אם מדינת ישראל הייתה שוב מעניקה סיוע לחברה ו/או פשוט מסבסדת חלק ממחיר כרטיסי הטיסה על מנת לשמור על רמות מחירים "שפויות" אז היה נוצר מצב של win-win-win. ולא פחות חשוב, ייתכן וניתן היה כחלק מתנאי "חבילת סיוע" זו גם לדרוש להגביל את המחירים לתקופה נוספת, להגביל חלוקת דיבידנדים וכיו"ב.
חברת תעופה היא עסק יקר. יעידו על כך כל אותן חברות שפשטו רגל לאחרונה עקב עליית תשומות ההפעלה. אין ספק שזה לא נעים לראות כיצד מחירי הטיסות עולים בחדות, או בכלל להרגיש שאנחנו נמצאים במקום אליו רק חברה אחת מוכנה להגיע – אבל בשורה התחתונה, כפי שיש לכל חברה תעופה מסחרית פרטית תקופות של קושי והפסדים כספיים ניכרים, כך גם יש את הצד השני של המטבע, ואם אל-על היא חברה חפצת חיים, היא חייבת לעמוד ביעדיה הכלכליים, אחרת במשבר הבא גם היא לא תהיה כאן.
עו"ד עידן בן-יעקב, ממשרד עו"ד בן-יעקב, המתמחה במשפט מסחרי, נדל"ן וניהול הון משפחתי
גילוי נאות: לכותב אין אינטרס או אחזקות בחברה.
