שוב ימים מתוחים בכל הארץ תחת איום המתקפות מאיראן ומחזבאללה. לכולם כבר ברור שאנחנו חלק ממאבק בין-צירי. בציר האחד, ניצבים המשטר הרוסי, על תוקפנותו המתמשכת כנגד אוקריאנה, לצד המשטר האיראני. לא סתם נפגשה ההנהגה הרוסית עם ההנהגה האיראנית השבוע, כדי לסמל את מקומה של רוסיה במאבק. משמרות המהפכה האיראניות, התומכות בג׳יהאד ובהשמדת ישראל, מתחזקות ומפעילות את המילציות הפרו-איראניות – מחמאס וחזבאללה, דרך החות׳ים בתימן ועד המילציות בעיראק ובסוריה. על מידת המעורבות האיראנית אפשר ללמוד מנוכחות קצין איראני מתאם ברמת הפלוגה של המיליציות השונות.
מול הציר הג׳יהאדיסטי ניצבות מרבית מדינות המזרח התיכון, שמעוניינות ביציבות משטרית, כלכלית ובטחונית. מלחמה בין ישראל לאיראן מאיימת על האינטרסים הלאומיים שלהן ולכן הן מבהירות, בזהירות המתבקשת, שהן לא יאפשרו מלחמה בשטחן האווירי. חשוב להבין שלצד האיום שאיראן מהווה למדינות המתונות במזרח התיכון, היא גם מנסה לקרב אותן אליה – למשל בכינוס דיון חרום של ארגון המדינות האסלאמיות שהתקיים ב-7.8.24 בערב הסעודית בו קיוותה איראן לקבל תמיכה בפעולה נגד ישראל. לכן יש להעריך מאוד את העמידה הברורה של המדינות המתונות כנגד מאמצי הגיוס האלה. לצד זאת, יש לזכור שזהו רגע מפתח במזרח התיכון ומה שקורה עכשיו יעצב את פני האזור לשנים הבאות: כיום האינטרס הישראלי לחיזוק וביצור הציר המתון וקיבוע מעמדה של ישראל כחלק ממנו מתלכד עם האינטרסים של מדינות אחרות. אולם, הואיל והאינטרס האיראני הוא הפוך, פספוס ההזדמנות שנוצרה לאחר ה-7.10 עשויה להביא להיחלשות הציר המתון ולחיזוקו המתמשך של הציר האיראני.
בתוך המורכבות הפוליטית והדיפלומטית הזו, חשוב לשים לב לשתי נקודות עיקריות. ראשית, הממשל האמריקאי, בהנהגתו של הנשיא ביידן, מוכיח שוב את עמידתו חסרת הפשרות להגנת ישראל: ארה״ב הטילה את מלוא כבוד משקלה המדיני והצבאי לזירה ונראה, בינתיים לפחות, שהצליחה שוב למנוע פריצת מלחמה אזורית. בכך הומחשה שוב החוכמה שבמדיניות מדינת ישראל לאורך כל שנותיה: להבטיח, לצד העוצמה הצבאית של צה״ל, קיום בריתות אסטרטגיות, מתוך הבנה שרק כך יובטח בטחון המדינה.
שנית, יש לזכור כי איננו במלחמה עם העמים או המדינות שסביבנו. אנו אך ורק במלחמה עם המשטר האיראני והקבוצות והארגונים המופעלים ונתמכים על ידו. מדינת ישראל אינה במלחמה עם אף מדינה אחרת ואין לנו עניין לפגוע ביציבות השלטונית של שכנותינו. נהפוך הוא. החולשה המבנית של מדינת לבנון היא אשר מאפשרת את שגשוגו המתמשך של ארגון חזבאללה בגבולנו. באופן דומה, המיליציות הפרו-איראניות פורחות במדינות כושלות, כמו עיראק וסוריה. הבטחת יציבות המדינות השכנות לנו, ובכלל זה, הבטחת יציבות הממשל הפלסטיני, היא אינטרס ישראלי ראשון במעלה.
בשעות ובימים אלה עלינו להזכיר לעצמנו את נקודות החוזקה שלנו כמדינה שידעה תמיד – עוד מלפני הקמתה – ליצור מערכות יחסים דיפלומטיות, כלכליות ותרבותיות עם מדינות אחרות, מערכות יחסים שמאפשרות לנו להגשים את זכותנו להגדרה עצמית ולבית לאומי במולדתנו. איננו במלחמה עם מדינות ואיננו במלחמה עם העולם. אנו במלחמה אך ורק עם מי שרוצה להשמידנו, ובמלחמה זו אנחנו ננצח, ביחד. לעולם לא לבד.
המחברות הן חברות סגל באוניברסיטת תל אביב, ממקימות ״פורום היום שאחרי המלחמה״ ומובילות תנועת ״האינטרס הישראלי – ברית ביטחון אזורית״