הרושם שנוצר מסיבוב השיחות האחרון בנושא עסקת החטופים הוא שציר פילדלפי הוא אבן הנגף האחרונה המונעת את ההסכם שישיב את החטופים לישראל. אם אמנם הידיעות על התעקשותו של נתניהו על הישארות צה"ל בציר המוכר כ"צינור החמצן של הטרור החמאסי", ובהמשך הודעת הרמטכ"ל כי "צה"ל יוכל להסתדר גם ללא פילדפי", יש כאן דז'ה וו מדהים, אבל אין כאן דילמה.

לא רבים יודעים ש"ציר פילדלפי", ניתן כמנהג הצבא כשם קוד מקרי בשנת 1982 (השלכות של הסכם השלום). 14 הקילומטרים מהים התיכון במערב לכרם שלום במזרח הפכו להיות ציר מדובר. בהמשך, ההפרדה בין רפיח המצרית לפלסטינית, דחפה את הפלסטינים החל מתקופת האינתיפאדה הראשונה (1987) לחפור מנהרות.

חלק מדרישות ישראל בעסקה התקבלו - חמאס דחה את הצעת הגישור
מיו״ש דרך איראן ועד לבנון: כל מה שאפשר לספר על פיצוץ המטען בתל אביב

זה היה תמיד עסק כלכלי שפרנס משפחות רבות משני צידי הציר. בתחילה המטרה הייתה כלכלית, היינו הברחת סחורות, מזון, כלי רכב, סמים, יצאניות אירופאיות ואפריקאיות וכיו"ב. החול הרך שאפיין את השטח עודד עוד ועוד חפירת מנהרות במהירות גדולה יחסית ובעלויות לא גדולות.

פעילות צה"ל בציר פילדלפי (צילום :דובר צה"ל)

לא חלפו 20 שנים וצה"ל קיבל משתמש חדש במנהרות. חמאס תפס את מקומם של סוחרי המזון והיצאניות והחל להשתמש בכלי החדש לצרכי התעצמות. ישראל "זכתה" לאויב בעל אידיאולוגיה דתית קיצונית שהחל מצטייד במיטב הציוד הצבאי, בנשק תקני וברקטות לטווחים שונים. האיום על ישראל הפך אט אט אסטרטגי וצה"ל נאלץ לשוב ולכבוש את השטח כדי לעצור את ההתדרדרות.

ככל שחלף הזמן, הובן בצה"ל כי נטישת הציר הייתה הגורם העיקרי להתעצמות החמאסית וערב ה-7 באוקטובר רשמה מערכת המנהרות המפלצתית שנולדה מאותן "חפירות תמימות" לפני כ-40 שנים, שיא בינלאומי בלחימת תת קרקע. צה"ל נלחם במנהרות ויכול לרובן. אבל מה יהיה על הציר שמזין אותן?

אם תיאלץ ישראל לעזוב את הציר במסגרת עסקה לשחרור חטופים זו תהיה רק שאלה של זמן עד שצרות ישובו ואז נכה על חטא ונאמר: "הרי ידענו שזה יקרה". ואם נישאר רק על הציר עצמו במנותק מהרצועה, כל הסיכויים שנימצא שם חשופים לפגיעות, וחיילי צה"ל שם יהיו המטרות הנוחות ביותר לאויב.

פעילות הנדסית רפיח וציר פילדלפי חרבות ברזל (צילום: דובר צה''ל)
פעילות הנדסית רפיח וציר פילדלפי חרבות ברזל (צילום: דובר צה''ל)

אלא שהדילמה איננה רק לגבי ציר פילדלפי וגם לא בנושא מעבר רפיח, ציר נצרים או שמות המחבלים שישוחררו. הבעיה היא הרבה יותר אקוטית – מי ישלוט בעזה ביום שאחרי. אם תהיה זו רשות אחרת שתדיח את החמאס, זו תהיה תמונת ניצחון ישראלית נהדרת. אבל אם השאלה היא: חטופים או ציר פילדפי , אין פה כל דילמה. כמובן, החזירו את החטופים. עם פילדלפי נסתדר.

אל"מ (מיל') ד"ר משה אלעד מזרחן ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי, לשעבר ראש התיאום הביטחוני עם הפלסטינים ומושל ג'נין ובית לחם