בימים אלו שבהם החזית בעזה והחזית הצפונית תופסות כמעט את כל הכותרות, יש חזית נוספת שבה מדינת ישראל נלחמת ובשל נתוניה האובייקטיביים היא חשובה לישראל אף יותר מהשתיים הראשונות - חזית איו"ש (יהודה ושומרון).
ניסיון הפיגוע ההמוני בתל אביב שבמזל רב לא התממש, רק הזכיר לנו את המשמעות של זירת איו"ש לשגרת החיים כאן וליכולת לפגוע עמוקות בעורף האזרחי. ככלל, על אף השקט היחסי שנשמר בקרב ערביי השטחים, מדי פעם אנו מקבלים רסיסי מידע בחדשות המספרים על פיגוע כזה או אחר, על פעילות נקודתית של צה"ל בכפר או בעיירה או לחילופין ניזונים ברשתות החברתיות מתמונות וסרטוני וידאו של חמושים פלסטינים המנופפים בגאון בנשקם ובדגלם (גם דגל חמאס) או של שב"חים החוצים את הגדר בדרכם לשטח הארץ. תושבי קו התפר המתלוננים על ירי לעבר בתיהם ועל "קולות" מתת הקרקע זוכים למענה מהיר יחסית של צה"ל ובבדיקה נקודתית שלרוב אינה מוצאת דבר או לחילופין במבצע לילי כזה או אחר של צה"ל שמטרתו הסרת איומים מידיים.
המשחק הכפול של סינוואר נחשף: דוחה את העסקה - אבל בסוף יחתום?
רפיח במחלוקת: נתניהו היה בשוק - זו ההנחתה של בלינקן
במקביל, אנו עדים (גם השבוע בכפר ג'ית), לגילויי אלימות קשים של קיצונים יהודים בפשיטות אלימות על כפרים והעלאה באש של רכוש פלסטיני ובהתנכלות לכל פלסטיני רק כי הוא פלסטיני בצורה שאינה הולמת כלל ועיקר את הערכים והמוסר היהודי. מעבר לפן הערכי ולעבירה על חוקי המדינה, הרי שיש באירועים אלו פוטנציאל נפיצות גבוה מאוד להמשך המלחמה וכמובן למציאות של חיים בצוותא באותו המרחב הגיאוגרפי ביום שאחרי.
המציאות הזו, שלצערי התרגלנו למרכיבים רבים בתוכה במרוצת השנים האחרונות, זוכה להגדרות מתחום השגרה והביטחון השוטף וכאמור נדחקת לקרן זווית על ידי שתי החזיתות הפעילות האחרות (הדרומית והצפונית).
אבל, ראייה מערכתית עם קצת תודעה היסטורית וידע גיאוגרפי, מציבים שאלות מאוד קשות על הגילויים שגילינו ביהודה ושומרון במהלך המלחמה הזו, מהן שאלות אסטרטגיות מהותיות על "היום שאחרי".
הדברים התחדדו לי עם הגילוי לפני כמה שבועות של רקטות מוכנות לשיגור לעבר יישובי השרון באזור טולכרם, עם תוצאות הסקרים שערך מכון המחקר הפלסטיני של חליל שקאקי בשטחים במהלך המלחמה ועם הניסיונות הבלתי פוסקים של איראן להכניס מיליציות חמושות לירדן ומשם גם פעילים ואמל"ח לאיו"ש דרך הגבול המזרחי הארוך.
כעת כבר ברור, כי למה שקורה באיו"ש בימים אלו אין הרבה משותף עם השיגרה ומדיניות הביטחון השוטף שבה נקט צה"ל (בשיתוף פעולה עם הרש"פ) עד ל-7 באוקטובר.
סקרי הלכי הרוח באיו"ש שנערכו מספר פעמים במהלך המלחמה על ידי מכון המחקר של חליל שקאקי, חשפו מציאות שבה הפלסטינים תושבי איו"ש קיצוניים יותר בדעותיהם מהפלסטינים תושבי עזה, ולרובם אהדה בלתי מוסתרת (שלא לומר תמיכה בלתי מסויגת) בארגון חמאס על אף טבח 7 באוקטובר. התוצאות המחישו כי על אף שהפלסטינים באיו"ש חיים ברווחה גדולה יותר ביחס לאלו בעזה ועל אף שהם לא ספגו גם לאחר 7 באוקטובר פעילות עצימה ומכלילה של צה"ל, הרי שהעמדות שגילו היו ניציות יותר ביחס למלחמה ולישראל.
במקביל, אחד הגילויים המרכזיים במלחמה לטעמי היה כי מדיניות "כיסוח הדשא" של צה"ל לא הצליחה למנוע את צמיחתן של קבוצות טרור רבות (לא תאי טרור ולא קיני טרור – אלא הרבה אנשים) ואת הימצאותו של אמל"ח רב בידיהן (כולל כזה החורג מההגדרה "נשק קל" ונחשב שובר שיוויון ביחס למציאות בזירה הזו עד כה - רקטות מוטמנות המכוונות לערי השרון).
הדבר בא לידי ביטוי לא רק באזורים הנמצאים, על פי הסכמי אוסלו, בשליטה ביטחונית של הרשות הפלסטינית, אלא גם באזורים המצויים בשליטה ביטחונית ישירה של צה"ל (אזורי B-ו C), מהם קבוצות טרור חמאסיות קשות במיוחד שנדרשו לטיפול בלא פחות מהפצצות מהאוויר.
התוצאה בשטח הייתה ועודנה התעוררות של צה"ל למדיניות אגרסיבית יותר בשטח בניסיון לחסל את הטרור במחנות הפליטים ובערים הפלסטיניות. פיקוד המרכז מצוי בלוחמה עצימה, ובפעילות נוטל חלק לראשונה זה שנים גם חיל האוויר בתקיפות מהאוויר של מטוסי קרב ושל מסוקי קרב לעבר מטרות טרור משמעותיות.
כך לכאורה, ולמול הקשב היחסי בתקשורת בוודאי לעומת החזית הדרומית וזו הצפונית, נראה למרבית הישראלים הממשיכים לנהל את שגרת יומם כי זירת איו"ש "מוכלת". צה"ל מתמודד ביתר עוצמה עם קבוצות הטרור, אין התפרצות של אינתיפאדה עממית או לחילופין איומי טרור מערכתיים, אלא רק פיגועי טרור "מזדמנים". בהיעדר 7 באוקטובר, סביר שהיינו עוברים על כך לסדר היום כ"עוד כותרת בחדשות" וממשיכים בשגרת החיים. אבל, זה לא באמת המצב – כפי שהוכיח לנו הפיגוע ההמוני בתל אביב שלא צלח.
טענתי היא כי לאחר 7 באוקטובר מחובתנו להסתכל על רצף האירועים באיו"ש מתחילת המלחמה, לבחון אותם לעומק והפעם לצאת מנקודת הנחה שונה – קבוצות הטרור והאמל"ח הרב שיש באיו"ש לצד מגמות התמיכה בחמאס באוכלוסיה ובמקביל היחס המדיני הלעומתי של הרשות הפלסטינית (גם בהינתן שיתוף פעולה ביטחוני עימה) הם לא סממנים "רציונאליים" של יישות מדינית המעוניינת ברווחה ובעצמאות, אלא סממנים בעלי מאפיינים "דתיים" שהם רק טעימה ממה שבאמת קורה מתחת לפני השטח ביהודה ושומרון.
היות שמדינה פלסטינית אינה חלופה העומדת על הפרק עוד בראיית רוב הציבור הישראלי לאחר 7 באוקטובר ובעתיד המסתמן לעין, הרי שחובה עלינו לפרש את פעילות הטרור הענפה שנחשפת באיו"ש בחודשים האחרונים, כקדימון למציאות שתהיה מתחת לפני השטח ביום שאחרי "חרבות ברזל".
תחת מעטה השקט ולמראית עין שגרת חיים, הולכים ומתבססים איום ישיר וממשי על ערי השרון שבתחומי הקו הירוק בעיקר באזור המותניים הצרים של מדינת ישראל, איום על המתיישבים מעבר לתחומי הקו הירוק בעת תנועתם בצירי התחבורה הראשיים (כפי שהוכח לצערנו שוב אך בשבוע האחרון) והאיום המרכזי הוא זה שעד כה אנו נמנעים משום מה מלדבר עליו בקול - ניסיון כזה או אחר של קבוצות טרור בגדה להוציא אל הפועל מהלכים יזומים השואבים השראה מה-7 באוק' בעוטף עזה, לעבר יישובים יהודיים (אולי גם מחנות צבאיים) ביהודה ושומרון, כל זאת לצד ניסיונות לפגע בעורף הישראלי.
כל זה, מחייב את מקבלי ההחלטות לעצור לרגע ולכלול גם את איו"ש בהסדרים ובהבנות שעניינן היום שאחרי המלחמה. השליטה הביטחונית היא אמנם מרכיב משמעותי, אולם כפי שנוכחנו לדעת גם תחת השליטה הביטחונית של צה"ל צמחו רקטות המכוונות לערי השרון.
אז מה בעצם נדרש לחשיבה?
בטווח הזמן הקצר - בידוד פיסי של יהודה ושומרון מירדן - לישראל ולירדן יש את הגבול היבשתי הארוך ביותר שבין ישראל למדינה אחרת. ירדן, על אף מאמציה, חשופה מאוד לפעילות איראנית ושל מיליציות מעיראק שמנסות לצד המאמצים להשתלט עליה ולפגוע בריבונותה, גם להחדיר אמל"ח ופעילים לאיו"ש דרך קו הגבול הארוך. סביר שעל צה"ל לשנות את תפיסת הביטחון שלו בזירה זו ולהקים אוגדה נוספת ייעודית שתיוחד לגבול זה, תתמחה בו ותעבה את הנוכחות הישראלית הדלה יחסית לאורכו. כל זאת, כמובן במקביל מבצעים ייעודיים לניקוי השמדת תאי טרור בערים הפלסטיניות.
בטווח הזמן הבינוני - הרחקה אגרסיבית של מוקדי טרור מהרצועה הגיאוגרפית הגובלת ביישובי השרון ובכביש 6 - אין דינו של אזור זה כדינם של יתר האזורים ביהודה ושומרון מפאת קרבתו הגיאוגרפית למרכז הארץ ופוטנציאל הסיכון שבו לשבש את שגרת החיים במדינה - יש לבחון האם מדובר רק בעניין של מדיניות צה"לית שיש לעדכן משמעותית או שמא ישראל נדרשת לפתיחה מחדש של ההגדרות הביטחוניות בהסכמי אוסלו ולהגדיר מחדש את מאפייני השליטה הביטחונית כמו גם האזרחית באזורים אלו במטרה למנוע צמיחתם של תאי טרור.
בטווח הזמן הארוך - פיקוח אגרסיבי / נטילת שליטה על התכנים המועברים במערכות החינוך ובמערכות הפצת המסרים ביהודה ושומרון כולל אלו שבמסגדים. אם ערב הסעודית הצליחה לשנות את המסרים העויינים לישראל בספרי הלימוד ואם יש מדינות שבהן חל פיקוח הדוק על מסרי כוהני הדת והמואזינים - לא צפויה להיות בעיה להתחיל ליישם זאת גם ביהודה ושומרון. יש לעגן זאת כתוספת משפטית רשמית ומוכרת בהסכמי אוסלו.
לכל אלו שתוהים - לאחר 7 באוקטובר אנו עומדים בפני מציאות חדשה, וכדאי שנבהיר זאת גם לצד השני. אין עוד "פרות קדושות", ולכן, חובה עלינו להעמיק מחדש במדיניות הפעלת הכוח ביהודה ושומרון ולרענן את הדורש ריענון בהסכמים שנחתמו לפני 30 שנה, לאור הפערים שנוצרו לאורך השנים ובהתאם לרוח הזמן.
הכותב הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים