עצוב שהדיון החשוב על מעונות היום לגילי 3־0 מגיע למודעות ציבורית רק בהקשר של הקרב בין היועמ"שית ובין הממשלה. אני מבקשת להתייחס לנושא בהיבט הרעיוני ולא המשפטי. מעונות היום לגיל הרך נוסדו על ידי ארגוני הנשים עוד לפני קום המדינה במטרה לסייע לנשים לצאת לעבודה, להתפרנס ועל ידי כך לאפשר את קידום מעמדן במשפחה ובחברה. עם הקמת המדינה וההבנה כי המעונות הם מוסדות בעלי חשיבות, החלה המדינה לסייע להורים באמצעות סבסוד על פי מבחן הכנסה.
סבסוד מעונות היום הוא אחד מכלי מדיניות הקיימים בישראל ומטרתם לתמוך ישירות במשפחות עם ילדים בגיל הרך. זהו אמצעי חשוב להבטחת הזדמנויות שוות, לצמצום פערים חברתיים, ובמקרה של המגזר החרדי, גם לשמירה על אורח חיים ייחודי. לכן חשוב למצוא פתרונות מאוזנים שישמרו על אפשרות הסיוע של המדינה בהשתלבות ילדים חרדים במעונות היום המפוקחים. אנסה לסקור כמה מהטיעונים בעד ונגד המשך הסבסוד לחרדים.
הסכנה שבמלכודת העזתית: למה ישראל חייבת להימנע מהתיישבות מחודשת ברצועה
המצפן החיוני של החינוך: זו הסיבה שהשקעה במורים היא תנאי להצלחה | דעה
נגד המשך הסבסוד: הטלת חובת שירות צבאי או אזרחי על כלל האזרחים, ללא הבחנה של רקע דתי או אידיאולוגי, מובילה לצורך מוסרי בתעדוף מובנה של סבסוד למי שמשרת את המדינה; הפסקת הסבסוד יכולה לחסוך משאבים ציבוריים שיוכלו להיות מושקעים בהגדלת מספר מעונות היום, בשיפור שכר המחנכות־מטפלות, וכמובן גם בצרכים אחרים; הפסקת הסבסוד עשויה לעודד חרדים להשתלב בשוק העבודה ולתרום לכלכלה הישראלית ולכלכלת משפחתם; בסופו של דבר האחריות לכלכלת המשפחה ולרווחתה היא של ההורים. אי אפשר להטיל על המדינה את האחריות לגידול ילדים.
בעד המשך הסבסוד: הפסקת הסבסוד עלולה לפגוע מיידית בילדים החרדים ולמנוע מהם את כל היתרונות החינוכיים וההתפתחותיים של השהות במעונות; המחיר הגבוה, ללא סבסוד, של המעונות, עלול לגרום למעבר הילדים למסגרות המכונות “מחסני ילדים”, שהסכנה בהן רבה מאוד; החשיבות של לימוד תורה במגזר החרדי ייתכן שלא תוביל לכניסת גברים למעגל העבודה, אלא תוציא ממנו נשים חרדיות על מנת שיישארו בבית וישגיחו על התינוקות.
מתוך המורכבות הזו יש לנסות ולהציע פתרונות מאוזנים שיתחשבו בצרכים השונים, ובהם: הדרגתיות בהפחתת הסבסוד במקום ביטול מיידי. כך ניתן לאפשר היערכות של המגזר החרדי לשינוי; חיזוק ופיתוח של מסלולי שירות צבאי ואזרחי משמעותיים תוך הבטחת אורח החיים החרדי במסגרות האלה; מתן תמריצים להשתלבות בשוק העבודה, הכשרות מקצועיות ובמקביל ביצוע פעילות נחושה במסגרות החינוך הפורמלי להכנסת לימודי ליבה שיאפשרו לבוגרים רכישת מקצוע בהמשך חייהם; בקבלת ההחלטות לפתרון המשבר יש לשלב נשים חרדיות. התייחסותן לנושא עבודת הנשים והסדרת החינוך בגיל הרך חיונית לפתרונות מאוזנים ומידתיים.
ככל הנראה, ניסיונות כיפוף ידיים באמצעות צירוף נסיבות פוליטיות ושינויי חקיקה כפי שמציעה קואליציה כזו כיום ומחר אחרת, לא יהוו פתרון אמת לסוגיה שאיננה רק משפטית, אלא גם חברתית.
הכותבת היא יו"ר לשעבר של תנועת “אמונה" – תנועת האישה הדתית לאומית
