בעוד חודש וחצי תציין ישראל שנה למלחמת “חרבות ברזל”. 109 חטופות וחטופים נמקים במנהרות בעזה, אם המספר לא ישתנה עד אז, כי ראש הממשלה “לא בטוח” אם תתקיים עסקת חטופים, וממשלת ישראל עסוקה בהפקת טקס לציון הטרגדיה האיומה ביותר שפקדה אותנו מאז השואה, עליה אחראית היא עצמה.
מקורב לכוח הצבאי ולגדול המבריחים: מה עומד מאחורי המחוסל ממשמרות המהפכה?
"צריך זמן התארגנות של שבועות": עד כמה השחיקה בצה"ל קשה?
אותה ממשלה שממאנת לקחת אחריות למחדל ולהתפטר, מינתה כעת את שרת התחבורה מירי רגב להיות מארגנת ומפיקת האירוע. מלבד העובדה שנכון לעכשיו, קיבוצים רבים, משפחות חטופים ונפגעי ה-7 באוקטובר כבר הודיעו כי יחרימו את האירוע ויקיימו טקס חלופי משלהם, זהו לעג לרש.
שרת התחבורה רגב כבר קיבלה את ההגדרה של “מפיקת האירועים” הרשמית של בלפור, אך היא כחברת ממשלה גם נושאת באחריות ובשל כך יש טעם לפגם.
אך מעל זאת עומדות מספר סיבות משמעותיות יותר מדוע אין מקום למינוי הנ”ל, ובראשן מצב התחבורה בישראל. לפני שכבוד השרה תפנה את מיטב מרצה להפקת הטקס הממלכתי, ראוי היה להתחיל במינוי ועדת חקירה ממלכתית לחקר המחדל.
בהתבוננות מעמיקה יותר יש לתת את הדעת על מערכת הכבישים הרעועה בישראל שיש לטפל בה. כבישים רבים נחשבים “אדומים” ומהווים מוקדי סכנה לנוסעים בהם.
המלצות רבות מטעם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נכתבו ונאמרו אך טרם אומצו. מספר הנפגעים בתאונות דרכים בשנה הנוכחית, במשמרתה של רגב, עלה באופן ניכר.
בחודש יולי פורסם על ידי עמותת “אור ירוק” כי השנה נהרגו 230 לעומת 191 אשתקד. זוהי עלייה של 20%. טרם אושרה התוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים, ובקצב הזה מספר ההרוגים יתקרב ל־500 עד סוף השנה.
בשל עבודות תשתית ברכבת ותקלות שונות, שלא אמורות לגרור השבתה גורפת של פעילות הרכבת, אנשים ובעיקר חיילים לא יכולים להגיע הביתה או לבסיס בזמן.
מתי לאחרונה מישהו מהממשלה ביקר בתחנות רכבת או בתחנות אוטובוס בבוקר יום ראשון או בחמישי כאשר רוב החיילים נוסעים לבסיס או חוזרים הביתה? הכוונה היא לא לנסיעת הראווה שהתקיימה בקו הדנקל בתל אביב, אלא פיזית בתחנת רכבת או אוטובוס. הדוחק, הצפיפות ואי-הנעימות של מי שלא הצליח לעלות על הקו הם איומים.
יש צורך דחוף בהוספת קווים, הגברת תדירות נסיעת הקווים והרחבה של עבודות התשתית באופן ניכר, גם בשבת. המצב של חיילים ואזרחים שלא יכולים להגיע ליעדם כי בימי ראשון משביתים את הרכבת לצורך עבודות תשתית פוגע במשק ובביטחון המדינה.
על הפקקים כבר אין מה לומר. זה הפך לשגרה עגומה. אילו התחבורה הציבורית בישראל הייתה הרבה יותר תדירה ויעילה רבים היו מחליפים את הרכב הפרטי באוטובוס או ברכבת, כמו בכל מדינה באירופה. אפילו במדינות פחות טכנולוגיות מישראל, כמו פולין או רומניה, התחבורה הציבורית נפלאה. אז למה אצלנו הכל תקוע בפקק אחד גדול?
הגיע הזמן ששרים יתרכזו בעבודת המשרדים שלהם באופן מקצועי. בשביל זה הם נבחרו, לשרת את הציבור. את טקס הזיכרון יש להעביר לארגון חיצוני מטעם המדינה, בלי פוליטיקה ובלי התערבות. צריך לזכור שאנחנו עדיין במלחמה, הצפון בוער, איראן וחיזבאללה מחכים בסיבוב לפעולת נקמה והחטופים עדיין חטופים. זה לא הזמן למאבקים על רחבות המסדרים.
