על רקע האירועים הקשים ברצועת עזה, שרק ממחישים את הצורך להתמקד בלחימה באויב, חשוב להתבונן במבט רחב על אירועי האלימות הקשים בכפר ג׳ית בשבוע שעבר והשפעתם השלילית על מדינת ישראל. זה הרגע לומר: אנחנו בקו פרשת מים. אסור לתת לאירועים האלו לקרות ולכיוון הלאומני האלים לצמוח עוד - זה מחליש את החוסן שלנו. זה לא מי שאנחנו. ובתמונה הרחבה זה מסכן את עתידנו.

מתחילת המלחמה אני מדגיש: לאחר הטבח של ה־7 באוקטובר, צריך לוודא שמרכז הכובד הישראלי מכויל על צדקת הדרך - למה אנחנו נלחמים ועל מה. יצאנו למלחמה על החירות שלנו. אין יותר צודקת מהמלחמה שאנחנו נלחמים. ואין צודק יותר מלהפוך להיות יותר לאומיים ויותר ציונים אחרי מה שקרה.

נתפס לא מוכן: חמינאי נפל לקרקע המציאות ונחשף לתקרת הזכוכית שלו
בזמן שהדוב עייף ומרוט מפרווה: גרמניה מכניסה אצבע בעין של פוטין

אבל לצד זה, היה חשש נוסף: ההיסטוריה מלמדת שעמים שנמצאים בטראומה לאחר אסונות כמו טבח ה־7 באוקטובר עלולים לאבד את עמוד השדרה והמצפן שלהם ולפתח נטיות לאומניות מסוכנות. שארל דה־גול אמר שלאומיות היא לאהוב את העם שלך ולאומנות היא לשנוא עם אחר. לאומנות תביא עלינו אסון. הטראומה שחווינו זימנה את עלייתו של קול שהיה קיים כל הזמן בחברה הישראלית, אבל קיבל בולטות בעקבות הטבח. הקול הזה אמר: הגיע הזמן שנלמד לדבר ערבית או מזרח־תיכונית. או במילים אחרות: אם נידמה לאויב שלנו, נוכל לנצח אותו.

יש פה נורת אזהרה ענקית, והיא קשורה בתגובות שלנו למעשים האלו. והיא קשורה גם לעובדה שאין להתעלם ממנה, שבממשלה מכהן שר לביטחון לאומי שרוצה את ישראל מדינה לאומנית. לא בכדי את האירועים בג׳ית גינו כולם כולל כולם במערכת הפוליטית בחומרה, ואילו השר הממונה על הביטחון והסדר הפנימי האשים את הצבא ובעצם את הממשלה שהוא יושב בתוכה בהתפרעויות. אז מעבר לכך שאסור לו לכהן בתפקיד, חשוב להסתכל על התמונה הרחבה ולמצוא את התדר הנכון לנו כלאומיים ציונים.

אנחנו לא צריכים לדבר ערבית במובן של להפוך למדינה לאומנית מזרח־תיכונית. אנחנו גם לא צריכים לדבר מערבית, כי העולם המערבי לא מבין מה זה אומר שמעל ראשך מרחף ציר ההשמדה האיראני, שהוכיח ב־7 באוקטובר שמשימתו היא אחת - רצח עם ליהודים. אנחנו צריכים לדבר יהודית. אנחנו צריכים להיות אנחנו.

ללמוד מעמי העולם ולשאול מהם תובנות, לקחים והבנת מציאות, אבל בסוף לחזור להיות אנחנו. ויהדות היא גם וגם. גם ראייה יהודית לאומית שמשמרת את הייחוד היהודי, הגאווה היהודית והריבונות היהודית. וגם צד שני, של האדם הנברא בצלם. של חירות. של חתירה לשוויון. של מוסר הנביאים. של שלום ותיקון עולם.

הבייס הישראלי הגדול צריך לומר בקול גדול: אירוע ג׳ית הוא קו פרשת המים. לא עוד. כוחנו נובע לא רק מעוצמתנו הצבאית, אלא מעוצמתנו המוסרית והזהותית. לא ניתן לאף אחד, גם לא לתומכי קיצון מבית, להשחית את הדרך הצודקת שאנו צועדים בה, ולהפוך אותנו לגרסה מוקצנת של מה שאנחנו נלחמים נגדו.

הכותב הוא יו"ר תנועת "הרבעון הרביעי"