עוד שבוע עבר כש־109 חטופים לא כאן. השבוע חזרו שש מגופות החטופים בתום מבצע צבאי לחילוצן מהרצועה. והמוח רץ מהם אל השאר וחוזר חלילה, תוהה מתי נגיע לסוף הסאגה הזו ונזכה לנחמה שאנחנו מחכים לה כבר כמעט שנה. ובינתיים, סערה חדשה ולא צפויה הגיעה לפני מספר ימים מכיוון הממשלה הנוכחית: טקס זיכרון לאירועי 7 באוקטובר.

הפרטים: שרת התחבורה מירי רגב, שהיא כידוע הממונה על מערך הטקסים והסמלים, תהיה אחראית על טקס הזיכרון הממלכתי למסע הטבח המצמרר ששינה את חיינו לעד, וייערך, איך לא, ב־7 למניין חודש אוקטובר 2024, שנה בדיוק אחרי. זה ממש עוד מעט אגב. ידיעה שעלתה לכותרות כאילו בדרך אגב, קצת כמו סתם פוש שאול חשבו שיזכה להתעלמות מפוארת. אז זהו, שלא.

הריסות ופינוי גופות בעוטף עזה (צילום: רויטרס)
הריסות ופינוי גופות בעוטף עזה (צילום: רויטרס)

כמה דברים בנושא: טקס זיכרון הוא הגיוני ונכון למרות שאין יום שאנחנו לא זוכרים בו מה התרגש עלינו באותו בוקר ארור, עוד כשחשבנו שהאזעקות הן טעות או הכי גרוע בדיקת צופרים. אבל, וזה אבל גדול – זה לא ברור מדי שאותה ממשלה שהייתה כאן כשכל זה קרה לא יכולה להיות זו שתפיק את הטקס? איך זה הגיוני שאף אחד מחבריה לא ראה בזה טעם לפגם? אפילו אלה הנחשבים ככאלה שניתן לסמוך על דעתם, ויש כאלה? איך זה הגיוני שכשכולנו מחכים לאיזשהי פריצת דרך בדמות הפסגה בקטאר ועסקת החטופים, יבוא הפרסום הזה ויזכיר לנו שהציניות עדיין כאן להישאר?

הצהרת משפחות החטופים בכניסה לקריה (צילום: אבשלום ששוני)
הצהרת משפחות החטופים בכניסה לקריה (צילום: אבשלום ששוני)

ההתנגדות לא איחרה לבוא, כמובן, ומרבית קיבוצי עוטף עזה כבר הודיעו שיקיימו טקסי זיכרון עצמאיים. ושוב הניסיון הזה לפלג בין אלו שכן מעוניינים בטקס הזיכרון הזה, למרות שהם נמנים על אלו שעברו את אותן זוועות, בין אלה שמתנגדים לכך נחרצות. בין אלו שחיכו לראש הממשלה שיבוא לבקר ולהביע את צערו, לבין אלה שידעו מראש שהוא לא יבוא. ונכון, כבר יותר מ־300 ימים חלפו, ורה"מ בנימין נתניהו עדיין לא ביקר בכל נ.צ שספג פגיעה אנושה. עד הרגע בו אנחנו מדברים באמצעות המקלדת שלי. 

בקיצור, יש מקרים שבהם המציאות עולה על כל דמיון. שהגיחוך למשמע הדברים מרגיש כאילו מישהו כותב את התסריט מראש, שומר גרסה ראשונית ושולח לכולנו למייל. הפעם עם הקובץ. משום מה, הפעם זה אמיתי. מבט קצר אל העתיד: לא יהיה טקס זיכרון של המדינה (שכבר נאמר מראש שלא יהיה עם קהל, תזכורת ליום העצמאות העצוב שעברנו), והוא לא יהיה תחת חסותה של הממשלה. וזה בטח לא יקרה כשיש לנו עדיין חטופים שם. השאלה למה לא שמענו יותר התנגדות מבפנים, מאלו שאמורים להתפקח כבר. לשאלה הזו ממש אין לי תשובה.