מעקב שוטף וממושך אחר המתרחש בזירה הפלסטינית הפנימית בשנים האחרונות חושף בצורה מודגשת את הצעירים, בני דור הביניים, בהיותם מרכיב חשוב ובעל השפעה על עיצוב דמותה של המערכת הפוליטית־חברתית־כלכלית הפלסטינית, כגורם בעל פוטנציאל לחולל בה שינוי במעלה הדרך.
דור הביניים חותר למלא תפקיד מוביל, פעיל ומשמעותי בשיפור המצב הכלכלי־חברתי, בביסוס ביטחון ויציבות, תוך קידום מימושן של השאיפות הלאומיות של העם הפלסטיני. זאת תוך החלפת ההנהגה הפלסטינית הנוכחית, הוותיקה והמבוגרת, שאינה מסוגלת להתמודד עם האתגרים הכבדים והמורכבים הניצבים בפניה, ולקדם את מימוש האינטרסים הלאומיים באמצעות קשרי תיאום ושיתוף פעולה עם המערכת הערבית והקהילה הבינלאומית.
על המאוויים, הקשיים והציפיות של דור הביניים בחברה הפלסטינית היום, לימדוני שורה ארוכה של מפגשים שקיימתי לאחרונה עם צעירים פלסטינים משכילים, דוברי אנגלית משובחת, רובם מהמגזר העירוני, מיעוטם ממחנות הפליטים בגדה המערבית. כולם ילידי שנות ה־80 המוקדמות של המאה הקודמת. הם הציגו את משנתם המדינית־אידיאולוגית בצורה ישירה, משכנעת ואינטליגנטית.
מודעותם הפוליטית הלכה והתעצבה בשנות ה־90, בשנים שבהן התנהל המשא ומתן המדיני בין ישראל לאש"ף במסגרת תהליך אוסלו. הם מייצגים דור פלסטיני המתאפיין בחשיבה רעננה ופרגמטית. חלקם הגדול פעילים בתנועת פת"ח, הגדולה והדומיננטית מבין הארגונים הפועלים תחת המטריה הארגונית של אש"ף. אחרים, שאינם בעלי שיוך ארגוני מוגדר, מזהים עצמם כבעלי דעות עצמאיות.
חלק גדול מקרב צעירים אלו - שאינו מתאפיין בגישה לאומנית, קיצונית, מתלהמת ובלתי מתפשרת - מעוניין להתקדם לקראת הסדר מדיני עם ישראל ומאמין שהדרך המועדפת לממש זאת היא באמצעות סיום הסכסוך ולא דרך ניהולו. דור הביניים שואף לשים סוף לגילויי האלימות והטרור ולהבטיח באמצעות משא ומתן והסדר את קיומה של מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית, שתחיה בשלום ובשכנות טובה לצד ישראל.
הפלסטינים המעורבים בפעולות טרור והתנגדות, המבוצעות נגד יעדים צבאיים ואזרחיים ישראליים - הם צעירים יותר, בני שכבת הגיל שבין 18 ל־25 שנים; הם נולדו וגדלו במציאות של משבר ועימות ביחסי ישראל עם הפלסטינים. בנסיבות אלו, של מבוי סתום בתחום המדיני, הפכה ההתגייסות לארגוני הטרור הפלסטיניים, עבור הדור הצעיר, בחירה כמעט הכרחית ומתחייבת בדרך לקידום היעדים המדיניים הפלסטיניים בסכסוך עם ישראל.
לעומתם בני דור הביניים תומכים בקידום התהליך המדיני עם ישראל וגורסים כי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערביות ואסלאמיות חייבת להיות תוצאה של משא ומתן והסדר מדיני עם ישראל ואין להקדימה. בעיניהם, פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני חייב להיות המבוא ההכרחי לקראת כינון יחסים דיפלומטיים ואחרים בין ישראל למדינות ערביות ואסלאמיות.
דור הביניים נושא את עיניו אל דמות מרכזית – מוחמד דחלאן, בכיר פת"ח לשעבר. דחלאן מוכר לי כפעיל בתנועת הנוער של פת"ח, "א־שביבה אל־פתחויה", משנות שירותי כראש המחלקה הערבית בממשל הישראלי ברצועת עזה בשנות ה־80. הוא גורש מעזה בינואר 1987, כשנה לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה, וחזר לרצועה לאחר החתימה על הסכם עזה ויריחו תחילה, במאי 1994, בין ישראל לאש"ף במסגרת תהליך אוסלו. בשובו לעזה מינה אותו יאסר ערפאת לראש מנגנון הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית. במהלך שנות פעילותו בתפקיד זה ביקרתיו במפקדה של הביטחון המסכל בעזה, ונפגשתי עמו פעמים אחדות במסגרת המשא ומתן שהתקיים בין ישראל לאש"ף.
דור הביניים הפלסטיני מעריך את דחלאן כבעל איכויות של מנהיג טבעי ועממי, כמי שניחן באישיות חזקה וסמכותי, וכעתיר ניסיון בתחום המדיני והביטחוני. הציפייה היא שהתייצבותו בעתיד בעמדת הנהגה תאפשר גם לדור זה להשתתף ולמלא תפקיד מוביל ובעל השפעה במסגרת פת"ח, הרשות הפלסטינית ואש"ף. זאת, כאשר דחלאן נתפס כבעל יכולת להתמודד עם האתגרים העומדים בפני המערכת הפלסטינית ולקדם את הדור הצעיר לעמדות שליטה והשפעה.
דחלאן גם יכול למלא תפקיד חשוב ומרכזי במאמץ לביסוס מחדש של יציבות וביטחון ברצועת עזה בעידן שאחרי המלחמה. דחלאן, בן המקום, נולד בספטמבר 1961 במחנה הפליטים בח'אן יונס, בן למשפחת פליטים מהכפר חמאמה שבקרבת אשקלון. הוא זוכה לתמיכה לא רק במערכת הפלסטינית אלא גם בזירה הערבית, במיוחד מצד מצרים ומדינות המפרץ, וגם בקרב חוגים בקהילה הבינלאומית.
אולם היעדרותו של דחלאן מהזירה הפלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה, מאז שנת 2011, שבה נאלץ לעבור ולהתגורר באיחוד האמירויות הערביות בשל הסכסוך החריף עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן - עלולה להיות מכשול גבוה ובלתי עביר בדרכו להתייצב בעתיד בשורה הראשונה של ההנהגה.
דור הביניים עדיין שופט לכף זכות את אבו מאזן כמנהיג רב־זכויות, בעל ניסיון מדיני־דיפלומטי עשיר, שסייע לחיזוק מעמדה של הרשות הפלסטינית בזירה האזורית והבינלאומית. הוא נתפס כאישיות מתונה, בעל גישה פרגמטית, שבאה לידי ביטוי במחויבותו המוצהרת לשלום עם ישראל, המתבסס על מימוש היעדים הלאומיים הפלסטיניים. הערכה זו רק גוברת בנסיבות הנוכחיות, על רקע ההשפעה השלילית שמציבה עלייתו של חמאס, כגורם מוביל ובעל השפעה במערכת הפלסטינית.
הכותב היה יועץ לשרי ביטחון וראש המחלקה לעניינים ערביים בממשל הישראלי ברצועת עזה