“אלוהים מרחם על ילדי הגן, פחות מזה על ילדי בית הספר. ועל הגדולים לא ירחם עוד ישאירם לבדם ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע בחול הלוהט כדי להגיע אל תחנת איסוף והם שותתי דם...”. מילותיו האלמותיות של המשורר יהודה עמיחי בשיר “אלוהים מרחם על ילדי הגן” מסכמות באופן המדויק והמצמרר ביותר את מה שעבר על תלמידי ישראל בשנה האחרונה בפרט ועלינו כמדינה וכעם בכלל.
נדמה שהרוטינה הקבועה של כל קיץ, שכוללת איומים לשבות ולא לפתוח את שנת הלימודים, הפכה אף היא השנה, בעיקר בקרב מקבלי ההחלטות בממשלה בצל מוראות המלחמה, לסוג של אירוע שניתן להכילו. ה־1 בספטמבר הוא כבר לא “תאריך קדוש” ולמעשה אי־פתיחת שנת הלימודים היא כבר לא אירוע שבגללו משביתים את המשק או מוציאים מאות אלפים לרחובות - כי אל מול מוראות המלחמה הכל מתגמד, הכול מחוויר. וזה דבר שאסור להסכים לו ואסור לקבל אותו בשום סיטואציה ובשום מחיר.
"תמיד נוכל לפעול": הצד השני של הקונספציה עדיין כאן
מה הפלא שהתחבורה והטקסים נראים ככה? מירי רגב היא חסרת כישורים
דור הילדים שחווה על בשרו שנתיים וחצי של קורונה, למידה היברידית ובזום, השבתות ועיצומי מורים וכמעט שנה של מלחמה נפגע באורח כה קשה מבחינה פדגוגית, רגשית וחברתית, עד שהם כבר לא זוכרים מתי הייתה הפעם האחרונה שבה הם למדו באופן רציף בבתי הספר. וזה הדור שבעוד מספר שנים ינהיג את המדינה ולדור המנהיגים הנוכחי אסור להקל בכך ראש ואסור לגמד זאת - כי הם דור העתיד של מדינת ישראל. הם מגש הכסף הבא.
אסור גם להרשות למקבלי ההחלטות להתעלם מהילדים המפונים והלא מפונים בצפון ומילדי עוטף עזה. גם אם המצב הביטחוני איננו מאפשר זאת, היעלה על הדעת שלא תיעשה חשיבה מעמיקה כיצד לאפשר להם ללמוד במסגרות חינוכיות עם מוריהם וחבריהם? זו המלחמה האמיתית שצריך לתת עליה דגש – המלחמה על עתיד הילדים שלנו.
כשמזכירים את קלות הראש שבה מקצצים בתקציבים הנוגעים לילדי ישראל, לא ניתן להתעלם מהשערורייה של קיצוץ תקציב הצהרונים. נקודת המוצא ש”ההורים ישלמו כי אין להם ברירה” היא עוול נוראי למיליוני הורים במדינת ישראל.
הורה לשני ילדים שיצטרך לשלם תוספת של 3,000 שקלים יעדיף להישאר בבית ולא לצאת לעבודה – ואז במה יועילו החכמים בתקנתם? האמירה שאין כסף לא משקפת את המציאות, במיוחד כאשר ידוע שהוסטו מיליארדי שקלים מתקציב החינוך לטובת דרישות סקטוריאליות כאלה ואחרות, בעוד שהמסה הקריטית של הורי ישראל בחינוך הממלכתי ובחינוך הממלכתי־דתי יידרשו לשאת בנטל ההוצאה הכבדה כי אף אחד לא רואה אותם.
אני פונה ל־4.7 מיליון ההורים ול־2.5 מיליון התלמידים במערכת החינוך במדינת ישראל: נתוני הפתיחה קשים עד בלתי אפשריים. אנחנו כהנהגת ההורים הארצית התחייבנו ונעשה הכל בכדי לשנות את רוע הגזירה. אין אבן שלא נהפוך, אין מי שלא נפגוש לטובת מטרה נעלה וחשובה זו.
ילדי ישראל בגנים, בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים - אני מאחל לכם הצלחה גדולה בשנת הלימודים הקרובה ומחזק את ידי הוריכם. לילדי התיכונים אני אומר - אנו נמשיך לפעול ולעשות ככל יכולתנו בכדי לאפשר את סיום הפגיעה המתמשכת בכם. עלו והצליחו בדרככם.
הכותב הוא יו"ר הנהגת ההורים הארצית