תשובתו הקצרה והלאקונית של הנשיא ביידן, "לא", לשאלה האם ראש הממשלה נתניהו עושה מספיק כדי להשיג עסקה להחזרת החטופים, עשויה להיות אחד הרגעים המכוננים בהתנהלות הממשל האמריקני במשא ומתן להשבת החטופות והחטופים. במידה מסוימת התשובה הזו מזכירה את התשובה הקצרה שביידן נתן לפני כשנה וחצי, עת נשאל האם בכוונתו להזמין את נתניהו לבית הלבן, והוא ענה בקצרה "לא", באופן ששיקף את עומק המשבר בין שני האישים, נוכח הניסיונות של הממשלה לקדם את ההפיכה המשטרית. 

מאז פרוץ המלחמה, ביידן נמנע, ככלל, מלהטיח ביקורת פומבית וישירה בראש-הממשלה על התנהלותו בניהול המשא ומתן, חרף מורת הרוח הרבה ממדיניותו של נתניהו במלחמה. הממשל הטיל את האחריות על כישלון המגעים בעיקר על החמאס והקפיד להדגיש כי הכדור נמצא במגרש שלו. שר החוץ בלינקן אף נתן ביטוי לגישה זו בביקורו האחרון בישראל לפני כשבועיים, כאשר הבהיר שנתניהו למעשה קיבל את המתווה של הממשל. 

המקל והגזר: ארצות הברית פורסת זרועות לאורך כל המזרח התיכון
לקראת קהיר: ביידן לנתניהו "יש להגיע לעסקה בדחיפות ולהסיר את המכשולים"

על כן, תשובתו של ביידן עלולה להצביע על שינוי כיוון במדיניותו של הממשל, ככל הנראה, משילוב של כמה סיבות. בראש ובראשונה, תחושות התסכול מהמבוי הסתום במשא ומתן וההבנה ששעון החול של החטופים הולך ואוזל בכל יום שעובר ללא עסקה. יתרה מכך, נראה כי בראיית הממשל, ההחלטה שהתקבלה בקבינט בסוגיית ציר פילדלפי וההצהרות החוזרות ונשנות של רה"מ שישראל לא תיסוג ממנו, מציבים מכשולים וקשיים רבים ומיותרים בדרך להשגת עסקה חדשה.

חשוב להזכיר, כי הנשיא ביידן מייחס חשיבות אישית רבה לשחרורם של החטופות והחטופים. בראש ובראשונה, מדובר בראייתו בסוגיה הומניטארית ובחובה מוסרית להחזיר אותם הביתה בהקדם האפשרי. זאת, לצד העובדה כי בין החטופים ישנם עדין שבעה אזרחים אמריקנים. במימד הרחב יותר, לתפיסתו של ביידן, עסקה מהווה את המפתח לשינוי המציאות האזורית ועשויה להוביל להפסקת אש ממושכת בעזה ולסלול את הדרך להסדרה בצפון, ולמעשה למנוע התלקחות רחבה. 

הפגנה לשחרור החטופים (צילום: מטה משפחות החטופים)
הפגנה לשחרור החטופים (צילום: מטה משפחות החטופים)

נוכח זאת, ועל רקע הדיווחים כי בכוונת הממשל להגיש בימים הקרובים הצעה חדשה, יתכן כי הדברים של ביידן נועדו בין היתר להגביר את הלחצים הישירים על רה"מ נתניהו להתגמש בעמדותיו. הדברים גם עלולים לסמן את הכיוון אליו ביידן צועד ביחס לנכונות להסיר את הכפפות למול רה"מ נתניהו. זאת, בייחוד אם הוא יחשוב כי נתניהו לא עושה את כל המאמצים הנדרשים להשגת עסקה. 

מהצד האחר, ביידן שמחויב ברמה האישית לביטחונה של מדינת ישראל כפי שניכר בכיפת הפלדה שהעניק לנו מאז ה-7 באוקטובר, נמצא בדילמה באשר לעוצמת הלחצים שהוא יכול להפעיל בעת הנוכחית על נתניהו. זאת, בשל החשש כי הדבר עלול דווקא לשחק לידיו של סינוואר, שיגלה עידוד מהקרע ביחסים בין ביידן לנתניהו באופן שיגרום לו להקשיח עוד יותר את עמדותיו במשא ומתן.

יתכן כי ביידן חושש גם כי עימות פומבי עם נתניהו עלול לשחק לידיו של טראמפ ולהעיב על הסיכויים של קאמלה האריס לנצח בבחירות לנשיאות, האמורות להתקיים בעוד חודשיים. על כן, סביר כי ביידן ינסה, לפחות בשבועות הקרובים, ללכת על קו דק בין הגברת הלחצים הישירים על נתניהו לבין הימנעות ממשבר חריף עימו.

מנגד, אחרי הבחירות ועד לכניסת ממשל חדש לבית הלבן ב-20 בינואר 2025, ביידן יהיה משוחרר מאילוצים פוליטיים ועלול בפרק הזמן הזה להרגיש חופשי לשחרר את הרסנים ולנקוט בגישה תקיפה הרבה יותר כלפי רה"מ. אין ספק, כי מערכת היחסים, המורכבת ממילא, בין ביידן לנתניהו, תעמוד במבחנים מהותיים בתקופה שנותרה עד לחילופי הממשלים.   

ד"ר שי הר-צבי, מומחה לארה"ב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ולשעבר מנכ"ל בפועל של המשרד לנושאים אסטרטגיים