הקרב על טקס ה־7 באוקטובר הוא מה ייכנס לזיכרון הקולקטיבי ומה יידחק לשוליים. מה נשכח, מה מושתק נוכח אימת ההתרחשויות או מה ייגנז, מה הוביל וממשיך להוביל את “הקרב” על טקס הזיכרון לציון יום השנה לאסון ה־7 באוקטובר? יהיה שטחי לתלות זאת רק באישיותה ובפליטות הפה המיותרות ומעוררות הזעם של מי שנבחרה להוביל את הטקס. לדעתי המאבק הוא על התודעה. במקורותינו אין מיקוד בהיסטוריה אלא בזיכרון. הזיכרון בנוי כמובן על מידע היסטורי, אך הערך החשוב הוא הזיכרון. הוא יצירת זהות לאומית ומתוכו מתעצבת דרכנו לקראת העתיד.
באירוע שלפנינו לא ניתן להתחיל לבנות את שלב הזיכרון מאחר שטרם הסתיים שלב ההסכמה על המידע ההיסטורי. טרם החלה עבודת ועדת חקירה ממלכתית ולכן אין ממצאים מהימנים ומוסכמים שיאפשרו להבחין בין אמת לכזב. היעדר הבסיס העובדתי גורם לכל אחד מהצדדים לדבוק בעמדותיו ולייחס ל”צד השני” ניסיון לייצר ולקבוע סיפור חד־ממדי. לכן, הקרב על הטקס הוא מה ייכנס לזיכרון הקולקטיבי ומה יידחק לשוליים. מה נשכח, מה מושתק נוכח אימת ההתרחשויות או מה ייגנז מאחורי מנעולים.
למרות שיפור תדמיתה ב-7 באוקטובר, אמון הציבור במשטרה נמצא בשפל
נאומו של נתניהו ייכנס לספרי ההיסטוריה כאחת הגזרות הרות האסון לישראל
אז איך פותרים את אווירת הקיטוב והמחלוקת סביב הטקס? יש כמה צעדים שניתן לנקוט כדי לנסות ולפתור את המחלוקת. לשנה זו אני מציעה להכריז על ה־7 באוקטובר כיום אבל לאומי ולהמתין עם הכרזתו כיום זיכרון. ליום אבל יש אפיון בחוק של חד־פעמיות, הוא מוכרז בעקבות אסון לאומי. הדגל מורד ביום האבל לחצי התורן, נסגרים מוסדות בילוי ועוד. לעומתו, יום זיכרון הינו מועד קבוע מדי שנה המנציח אירוע דרמטי וטראומתי לדורות. ההכרזה שהשנה יוגדר היום כיום אבל עשויה להפחית מתחים לגבי עיצוב הזיכרון בעתיד.
ולגבי השנה ניתן להמליץ על מספר פעולות מעשיות ובהן: להבין שיש באירוע הזה פרספקטיבות שונות ולתת להן לגיטימציה, מקום לשיח פתוח ומכבד. לא להכתיב דגם של טקס, אלא לייצר מסגרת מוסדרת למפגש של הבעת דעות ורגשות של הגורמים המעורבים.
הגדרת מטרות מוסכמות ומשותפות ולפעול רק להשגתן. לדוגמה: אם כולם מסכימים שהמטרה היא לכבד את זיכרון הנרצחים והנופלים ולהביע סולידריות עם המשפחות הנפגעות, להתמקד רק בכך. קיום טקסים שונים שכל אחד מהם מייצג זווית ציון אחרת, הטקסים יהיו מוסכמים ומתואמים על ידי מייצגי קבוצות שונות, יתקיימו בזמנים שונים ולא יתחרו אלה באלה, ויזכו לתקציב ממשלתי מוסכם.
קביעת ועדה ניטרלית ומוסכמת על הצדדים לפתרון קונפליקטים בעניינים שלא מצליחים לקבל לגביהם החלטות בהסכמה. ובעיקר לא לראות באירוע מאבק על אגו ומאבק פוליטי. לגלות גמישות והתחשבות כדי להימנע מפגיעה באלה המעוניינים בטקס האחר. ובכלל להמעיט ככל האפשר מעורבות מפלגתית ופוליטית.
העיקרון המנחה צריך להיות יצירת טקס חד־פעמי, מכיל ופלורליסטי, שיכבד את הרגישויות השונות. זה יצריך פתיחות, סובלנות ורצון טוב מכולם, אך זו הדרך הטובה ביותר להתמודד עם האסון ועם הקרע והשסע החברתי. סיום המלחמה, החזרת החטופות והחטופים והזמן שיעבור, יחד עם התבהרות העובדות לאחר חקירה ממלכתית, יאפשרו התבוננות היסטורית ויאפשרו בעתיד עיצוב של זיכרון ראוי.
הכותבת היא לשעבר יו"ר “אמונה" - תנועת האישה הדתית לאומית