החודש אנו מציינים שמונה שנים ללכתך, שמעון היקר. והיום יותר מתמיד חסרונך מהדהד כל כך. מהדהד בין קולות הנפץ של הטילים על הגליל, על העוטף, קולות בכיין של המשפחות השכולות, זעקות משפחות החטופים, קולות חנוקים של מי שפונו מבתיהם. שלא לדבר על קולות הגחלים הלוחשות של הגליל השרוף. מי היה מעלה על דעתו שנגיע ליום שבו חיילינו יילחמו כאריות בארץ ארורה, וממש מתחת לרגליהם במנהרות אפלות נמקים ילדינו, נשותינו, קשישינו, ללא תקווה.
ממש לפני פחות משנה, עד 6 באוקטובר, קמנו לעוד בוקר בחיוך רחב, בביטחון, בחזה נפוח. אנו מדינת החדשנות, אלופי הטכנולוגיה, עם המודיעין הטוב ביותר בעולם, עם הצבא החזק, החיילים, הטייסים, הלוחמים הנועזים. עם תחושה מדהימה שאין לאף אחד סיכוי נגדנו.
די עם הספינים: זאת העסקה שצריך נתניהו להציע לסינוואר בשידור חי | חיים רמון
הטנקים שוב על הגדרות: המסר החריג של הרמטכ"ל המצרי בגבול עזה | צפו
הסתובבתי אז בארץ ובעולם והרציתי על המדינה הקטנטנה במזרח התיכון עם השכונה המאתגרת. דיברתי על המדינה שפורחת, ממגנטת את כל תעשיות העולם לפתוח מרכזי מחקר ופיתוח בשטחה כדי ליהנות מהיצירתיות שלנו, מהחשיבה מחוץ לקופסה, מהחוצפה הישראלית. התגאיתי בעם היהודי העיקש, הנחוש, ששרד אלפי שנים והגיע לארצו, מולדתו, והפך אותה לשדה ירוק פורח בלב המדבר.
והנה אלם תקף את כולנו נוכח המתקפה הארורה ההיא ב-7 באוקטובר. בבוקר אחד שלֵו, שמשי, שקט, זה קרה. נכבשנו לא על ידי צבא, לא על ידי מדינה. כמה אלפי חיות אדם הגיחו והתנפלו על יישובים וקיבוצים שלווים, ירוקים, פורחים, ועשו בנו שפטים ככל העולה על רוחם הרעה, כמעט ללא כל התנגדות. שואה איומה ונוראה.
שמעון, מי היה מאמין שכך יקרה לנו. אתה, שרצת במלוא הנחישות והכוח מסביב לגלובוס כדי לצייד את הצבא של המדינה שבדרך בנשק, בתחמושת, בתמיכה. אתה, שלמרות כל הספקות של כולם לא ויתרת עד שהצלחת להביא לנו את מקור ההרתעה האדיר שעל פי פרסומים הוקם בנגב. אתה, שיזמת את התעשיות הביטחוניות, שהפרחת את הנגב והגליל, שהתנעת תהליכים להקמת יישובים, מוסדות ומפעלים.
אכן ראית בשנותיך הארוכות משברים רבים, מלחמות ומבצעים, אך תמיד הסתכלת קדימה ליעד הרחוק ההוא, ראייה חזונית רחבה ואופטימית, של ישראל מודל לחיקוי לכל העמים. עם סט ערכים ברור, בחוט שדרה זקוף – וכיוונת לעתיד של ביטחון ושלום.
היום אני יודעת מה היית עושה. לא היית מהסס לרגע, אלא קופץ מיד לעשייה. עובר ממנהיג אחד לשני עד שהיית מקים קואליציה גלובלית חזקה וחסונה סביב ישראל, שעומדת איתן לצדנו. היית מפשיל שרוולים ועושה את החשוב מכל, מאחה את השבר שבתוכנו. את הקרע הנורא שנוצר, את תהומות הניכור בין אחינו ואחיותינו.
תמיד אמרת שהיית כאן כשהמדינה הייתה בספק, ולא תיתן לאף אחד להחזיר אותה למצב הזה. וכך היית עושה כיום. מסתער על מי שמנסה לפלג, לשסע ויושב עליו עד שיתרצה בכל דרך. בקול גדול ולאור היום, ובאפלולית החדרים השקטים. מגייס את לב כולם למען העם, הארץ, עתיד ילדינו ונכדינו.
היית מסתער על הגליל, שהיה בבת עיניך, ומתחיל לשקם אותו מיד, לא מחכה לשום אות מאף אחד. לוקח את כולם חזרה הביתה ומכתיב עובדות בשטח עם גיבוי חזק של כל העולם. את הצבא, שהיה אהבתך הגדולה, היית מקרב אל לבך, משקם, מסייע, נותן כתף למפקדים הצעירים. מחזק את שורות הלוחמים הנועזים. לא היית נותן לאף אחד הנחות, בוודאי לא למי שבא לפגוע בכלכלת ישראל, בעוצמתה, בעתידה הטכנולוגי, במחקר ובפיתוח שיהווה מנוף לבאות. היית עושה רעש גדול, במנהיגות פורצת דרך, מקבל החלטות קשות ומוכן לשלם עליהן את המחיר.
שמעון יקר, אתה חסר, וכולי תקווה שנקום כעוף החול, נזדקף ונחזור להיות הארץ שכיוונת שנהיה. לו יהי.
הכותבת היא מייסדת ויו"ר חוג הידידים של מרכז פרס לשלום ולחדשנות.