התעוררנו הבוקר עם החדשות על תקיפה עוצמתית וחריגה בסוריה. לראשונה תקיפה על מספר אתרים בסוריה במקביל ובמספר גלי תקיפה (כ-5 סבבים לפי הדיווחים). לפי המידע שפורסם עד כה נראה כי האתר העיקרי שהותקף היה מכון המחקר של סרס (CERS) בעיר מציאף (בקרבת חומס) בגזרת החוף הסורי.
מכון סרס הוא המכון הסורי העיקרי לייצור ופיתוח אמל"ח. משרתים בו 20 אלף עובדים, רובם חוקרים, מהנדסים וקציני צבא סורים. בשנות השמונים היה המכון אחראי על פיתוח הנשק הכימי הסורי, וכיום המכון מפעיל פרויקט לדיוק רקטות ומתקנים צבאיים מסווגים.
העימות הקרב בין האריס לטראמפ: שלושת הנושאים שיכולים להכריע את הבחירות
חשבתם פעם על איך שומרים על ילדי ישראל מהשלכות המלחמה?
שורה של מחקרים מצביעים על כך שאיראן השתלטה על המכון, בדגש למכון 4000 הממוקם במציאף, למטרות פיתוח וייצור נשק קונבנציונלי מתקדם (טילים ורקטות מדויקים, טילי שיוט וכטב"מים) על בסיס ידע איראני על אדמת סוריה, באופן שגם מקצר ומייתר את הדרך הלוגיסטית הארוכה מאיראן (היקרה יותר והחשופה לשיבוש וסיכול).
ממחקר שערך מכון המחקרים הישראלי "עלמא" עולה כי איראן בנתה במקום את פרויקט הדיוק, שנועד להפוך את מאגר הרקטות הענק שברשותה וברשות חיזבאללה מנשק סטטיסטי לנשק מדויק, מערכות טילים ורקטות עוברות השבחה במרכז הסורי, בהן טילי קרקע-קרקע M600, טילי סקאד "שהאב 1", "שהאב 2", "זלזל" ו"פאג'ר". ריאיון שנערך עם עובד 'עריק סרס' מיולי 2015, הבהיר כי כל הפרויקטים במרכז 'סרס' הם בפיקוח איראני.
אבל, כל עיסוק במכון סרס הוא עיסוק בקצה של הקצה של הבעיה האסטרטגית. כאשר איראן הגיעה לראשונה לעזרת המשטר המתפורר של בשאר אל-אסד בסוריה, מטרתה העיקרית הייתה לעצור ולהכיל את המורדים הסורים ואת כוחות דאעש שכמעט הביסו את הצבא הסורי ושלטו על יותר מ-60 אחוז משטחה של סוריה. עם הצטרפותה הפעילה של רוסיה (מספט' 2015) המשטר הסורי הצליח לא רק להכיל את פעילות המורדים, אלא גם השתלט מחדש על שטחים גדולים של המדינה.
אבל - וזה אבל עצום במימדיו האסטרטגיים - בניגוד לרוסיה שראתה במעורבותה הצבאית בסוריה כפעילות המכוונת למטרות צבאיות, פוליטיות וכלכליות, איראן ראתה את מלחמת האזרחים בסוריה כהזדמנות להפוך את המדינה לבסיס להפצת השיעה במזרח התיכון ולבסיס קדמי לג'יהאד ולמאבק האסלאמי בישראל בפרט, תוך יצירת חזית רחבה נגד ישראל מדרום לבנון עד דרום הגולן ותוך השגת נכסים אסטרטגיים בסוריה (נמלים כדוגמה).
אבל, בחלוף כמעט עשור למעורבות האיראנית בסוריה, נראה שמעבר לסיוע ולשימוש בסוריה לצרכיה של איראן, החלה השתלטות איראנית זוחלת על מדינת סוריה ההופכת אותה למדינה שיעית, בדומה לנעשה בעיראק ובלבנון. הדבר יאפשר לאיראן ליצור שרשרת מדינות אסטרטגית צפונית (מאפגניסטאן מערבה כולל לראשונה גישה לים התיכון)ף במקביל לשרשרת הדרומים הכוללת את תימן ועד לא מכבר גם את עזה.
כך, בעודנו עסוקים בעצירת הברחות אמל"ח וטכנולוגיה לחיזבאללה בלבנון בשורה של פעולות טקטיות מוצלחות, התוכניות האיראניות הצבאיות בסוריה היו אסטרטגיות במהותן, והפעילות הישראלית הייתה בבחינת האצבע בסכר בלבד.
רק כדי לתת מושג לקורא מה זה אומר השתלטות איראנית, אומר שבעוד אנו עסוקים בעיסוקינו או לחילופין ברצועת עזה, אצל איראן זה מתחיל באידיאולוגיה – מהדי טאא'ב, ראש "צוות החשיבה עמאר" של מנהיג איראן ח'אמנאי, ואחיו של ראש מערך המודיעין במשמרות המהפכה, חוסין טאא'ב, אמר במרץ 2013, כי סוריה היא "המחוז ה-35 [של איראן] והיא מחוז אסטרטגי עבורנו," אובדנה, הדגיש, יביא לאובדן טהראן.
זה עובר בתחום האזרחי - הקמה של רשת מוסדות חינוך, תרבות ודת ברחבי סוריה, כשהמשטר הסורי מאפשר למיסיונרים איראנים לפעול בחופשיות ולחזק את האמונה השיעית בדמשק ובערים אחרות ליד החוף העלאווי, בנוסף לכפרים ועיירות קטנים. לפי מכון עלמא, איראן הקימה כ-40 ארגונים ללא מטרות רווח ועמותות בכל רחבי סוריה, שייעודם הגדלת ההשפעה איראנית באזורים שנחשבים לחיוניים (חַלֵבּ, חוֹמס, דמשק, דרעא, דִיר אל-זוֹר, לטקיה, חַמַה וקונייטרה) ומשרתים את מדיניות איראן להתבססות בסוריה ולהשתלטות עליה - משמשים תחליף למוסדות הרווחה הכושלים של המדינה הסורית ומעניקים סיוע לאוכלוסייה המקומית בתחומי המזון, הרפואה, והאנרגיה.
בא-רַקַה (מזרח סוריה) עצמה ראשי השבטים הוזמנו בעבר על ידי השגריר האיראני בדמשק לבקר באיראן בחינם, והאיראנים חילקו כספים לעניים ונתנו מענקים ללא צורך בהחזר לשוכרים .ההשקעה האיראנית לאורך השנים כללה גם בניית בנייני ציבור מהודרים, מסגדים, מרכזי חוסייניה (מרכזים מיוחדים עבור המתפללים השיעים המשמשים כמקום לטקסים, חגיגות, התאספויות ולדרשות דתיות ופוליטיות).
בדמשק לבדה, איראן השקיעה סכומי עתק כדי להשיג שליטה על המקומות הקדושים לשיעה, כולל את קבר סַיידַה זַיינב. במקביל, איראן גם מנהלת בדמשק את אחד מהמרכזים התרבותיים המוצלחים והגדולים שלה, המפרסם עבודות ומאמרים בערבית, עורך אירועים תרבותיים פעמיים בשבוע, מפיץ ומלמד את השפה הפרסית באוניברסיטאות הסוריות, ומנהל סמינרים וכנסים שמטרתם היא הגדלת ההשפעה התרבותית של איראן בסוריה.
וזה ממשיך במישור הצבאי - לפי פרסומים שונים, מתוך 830 בסיסים זרים כיום בסוריה, איראן מחזיקה ב-570. כוחות פרו-איראניים השתלטו על עיירה מדברית (אל-בוכמאל) והפכו אותה למפקדה שלהם, לצד יחידות של חיזבאללה, מיליציה עיראקית, משמרות המהפכה, מיליציה פקיסטנית ומיליציה אפגאנית נפרסו באזור.
בנוסף, לפי אותם הפרסומים חיזבאללה ניצל את העומק הגיאוגרפי של סוריה והעביר את מפעלי הטילים והכטב"מים שלו לאזור צפון מזרח סוריה. יתרה מכך, ישנם פרסומים לפיהם איראן פרסה טילים גם בבסיסים סוריים במרחב שמדק באזור סווידא-דרעא בדרום סוריה בחזית עם ישראל.
חדירתה של איראן לתוך החלק הדרומי של משפיעה מאוד על כוחות הצבא הסורי הסדירים - דיביזית השריון מספר 4 הסורית (הפרוסה באזור דרעא) וחטיבת המודיעין של חיל האוויר הסורי משתפות פעולה בצורה הדוקה עם איראן. משפיע עיקרי לצידה של איראן הוא חיזבאללה הלבנוני, אשר אחראי על גיוס סורים צעירים לשורותיו.
בעוד המדינה שסועה ומחולקת ממחוז אדליב בצפון מערב המוחזק על ידי טורקיה העושה בו ככל העולה על רוחה, וממחוזותיה הצפון-מזרחיים המוחזקים עדיין על ידי הכורדים, לבשאר אל-אסד אין ברירה אלא להסתמך על רוסיה ואיראן – המחיר: ויתור על חלקים מסוריה תמורת הכרה במשטרו ותומכיו בשימור השלטון העלאווי.
כך יוצא שההשתלטות האיראנית היא הן צבאית והן אזרחית, והאירוע במכון 4000 של סרס הלילה הוא רק אינדיקציה למשהו אסטרטגי ורחב בכמה רמות מעל. אנו סברנו שמדובר רק בסיפור של מניעה - מניעת הברחות אמל"ח מתקדם לחיזבאללה בלבנון ומניעת איראן מלהתבסס ולשם כך נועדה מדיניות המב"מ (המערכה שבין המלחמות). אבל דברים השתנו. מהותית.
בעודנו מטפלים בהברחות נקודתיות ומדי פעם גם חוסמים בהצלחה מודיעינית יפה השתלטות איראנית צבאית נקודתית כזו או אחרת, לא ריכזנו מאמץ דומה (שיטתי, רצוף, מתוכנן, יוזם) למול ההשתלטות האיראנית על סוריה (צבאית ואזרחית), תוך זיהוי מוקדם של הבעיה האסטרטגית האמיתית - הברחות האמל"ח הן הסימפטום - הבעיה האסטרטגית היא יצירה של סוריה חדשה - הפיכתה של סוריה למדינה איראנית שיעית, והלכה למעשה למחוז ה-35 של איראן.
נכון להיום, סוריה "יושבת בשקט" במלחמה. אפשר להניח שבמצוותה של איראן, שמעוניינת לשמור אותה רחוק ככל האפשר ממעגל הלחימה, היות שמדובר מבחינתה בתרנגולת שמטילה ביצי זהב, שיש לשמור אותה ליום שאחרי.
לא יהיה זה מופרך להעריך, שעם הזמן תהפוך סוריה לנכס גדול יותר מחיזבאללה הלבנוני עבור איראן, וכי מיקומה האסטרטגי וחולשתו של משטר אסד, יחד עם הברית ההדוקה עם רוסיה במלחמה באוקראינה, מאפשרים לאיראן, וזה כבר בתהליך, ליצור סוריה חדשה - סוריה איראנית עם משטר בובות עלאווי. תהליך דומה לחלוטין לזה שהתחולל בעיראק, שיקבל משנה תוקף (גם סוריה וגם בעיראק) עם נסיגתה של ארה"ב מנוכחותה הבועה בשתי מדינות אלו (בעיראק זה צפוי בקרוב).
במצב עניינים זה, לא קשה להגיע למסקנה שסוריה היא המפתח למציאות החדשה ביום שאחרי חרבות ברזל, היות שבמקביל להיותה ראש הגשר האיראני, היא גם "ציר פילדלפי" (הצפוני) של חיזבאללה, ובלעדיה הארגון יאבד את אחד מצינורות החמצן העיקריים שלו, שאמורים לאפשר לו להשתקם ביום שאחרי מערכה צבאית בצפון אם אכן תתרחש ואת הזיקה הישירה והמגע השוטף עם איראן.
במציאות הנוכחית, סוריה ומשטר אסד חלשים מאוד, ולא נדרשים מאמצים משמעותיים בכדי לערער בה את היציבות או לחילופין ליצור איום ישיר ומהימן על משטר אסד עצמו. גם רוסיה שקועה עד צוואר במלחמת רוסיה-אוקראינה ואיראן וחיזבאללה מצויים במבוכה אסטרטגית ואינם מעוניינים במלחמה. לכן, סוריה היא בעיניי "עקב האכילס" של ציר ההתנגדות.
דווקא בגלל מרכזיותה לתוכניות האיראניות סוריה היא עבורנו המפתח ליצירת מציאות ביטחונית אחרת ביום שאחרי. חולשתה הפנימית וחולשתו של ציר ההתנגדות הופכים את האמירה הזו מסיסמה למשהו שניתן לביצוע פרקטי בשטח (ולאו דווקא עם מאמץ צבאי גדול). יתירה מכך, דווקא התמקדות בסוריה, תאפשר במידה מסוימת לעקוף חלקים מן הבעיה האופרטיבית שמציבה לבנון.
היעדר טיפול בסוריה יאפשר לכל גורמי הכוח (דגש לחיזבאללה) ישתקמו במהירות ביום שאחרי, שלא לדבר על דריסת הרגל האיראנית שתהפוך חזקה ואגרסיבית הרבה יותר.
זמן רב עבר מאז גובשה מדיניות הביטחון הישראלית בחזית הסורית. בינתיים כל הנחות היסוד השתנו וגם המציאות. אני קורא למקבלי ההחלטות לרכז חשיבה מחודשת בעניין, מתוך ניסיון להגדיר מחדש את הבעיה האסטרטגית המרכזית ליום שאחרי (ולא לבלבל אותה עם הסימפטומים). בטוחני שהמסקנה העיקרית תהיה זהה. זה בידינו, זה אפשרי וזה מה שבאמת ייצור מציאות חדשה ביום שאחרי בגבולותיה של ישראל.
סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים