אם עד לפני שבועות אחדים השאלה הייתה באיזה רוב ינצח דונלד טראמפ, הרי שלפי הסקרים האחרונים סיכויי קמלה האריס שווים לשלו. זו תגובה צפויה לעצם חילופי המועמדים ומההתלהבות המתוזמרת בצד הדמוקרטי ובתקשורת האנטי-טראמפית. האווירה הנוכחית עלולה לדעוך בשבועות הקרובים, גם בעקבות העימות הטלוויזיוני הלילה - אך נכון לעכשיו הכל פתוח.
הדחת ביידן הייתה מהלך מתוכנן בהכוונת הנשיא לשעבר אובמה והכל עבד לפי התכנון - מועמדים דמוקרטים אחרים סולקו במהירות מהדרך והמכונה היחצנית להמצאתה מחדש של קמלה האריס החלה לפעול. דמותה כסגנית הנשיא וכסנאטורית הבלתי מרשימה כאילו נמחקה ובמקומה הוצג לציבור שיבוט בעל תכונות שכל דמיון ביניהן לעברה מקרי בהחלט.
הקול, קול אמריקאי והידיים, ידיו של פוטין: כך משפיעה רוסיה על הבחירות בארה״ב
טראמפ או קמלה? סקר חדש של ה"ניו יורק טיימס" מצביע על היפוך מגמה אפשרי
אין זכר להאריס שהייתה חלשה מדי כשניסתה להתמודד בעצמה על המועמדות לנשיאות מטעם מפלגתה ושלא ניסתה להתעמת עם השמאל הקיצוני במפלגתה; שנרתעה מלקיים אסיפות בחירות המוניות ומראיונות בתקשורת; שלא היו לה עמדות עצמאיות כמעט בשום נושא וששינתה דעות בקצב מסחרר, כפי שנאמר בעיתון שמרני אחד: “היא אופורטוניסטית שמוכנה לאמץ כל עמדה מזדמנת”.
כדי לתקן את הרושם, אחרי שנבחרה כמועמדת היא פרסמה תוכנית כלכלית מבולבלת ובנושא הגבולות הפרוצים ומדיניות האנרגיה עשתה “רוורס” לכל מה שאמרה קודם. מבקרים טוענים שבכהונתה כסגנית הנשיא לא עשתה מאומה כדי להבטיח את הגבולות או בעניין המדיניות האינפלציונית של ביידן, ושפשוט לא היה אכפת לה מסבלם של האזרחים. אי אפשר לשלול שהביקורת הזו צבועה בצבעי הנטייה הפוליטית של משמיעיה, אך גם דמוקרטים לא מעטים הביעו ספקות דומים, וזאת בנוסף לרקורד הבלתי מזהיר שלה כסנאטורית וכתובעת כללית בקליפורניה - כביכול הקלף החזק שלה - בתחום המאבק בפשע המשתולל.
אך לא רק האריס הייתה זקוקה להשקה מחדש, אלא גם טראמפ, שמערכת הבחירות שלו התגלתה במלוא מערומיה והצוות שלו לא הקדיש כנראה שום מחשבה לאפשרות שביידן יוחלף במועמד אחר, וכתוצאה מכך הקמפיין שלו עמד בפני שוקת שבורה והתגלה כחסר אסטרטגיה.
אם טראמפ יפסיד, תבוסתו תהיה בעיקר תוצאה של המחדל של עצמו; במקום לנצל את המבוכה בצד הדמוקרטי בעקבות הדחת נשיא מכהן מהמועמדות, טראמפ נשא נאום ארוך, משעמם ובלתי ממוקד ללא רלוונטיות לאירוע, ועוד בפנסילבניה, אחת ממדינות המפתח בבחירות.
לטראמפ, בדומה להאריס, גם בעיות שנובעות מהיעדר עמדות אידיאולוגיות משלו ושבמקומן הוא משייך לעצמו עמדות פופולריות בציבור, ומאחר שאין תמיד אחידות ביניהן הוא נקלע לפעמים לסתירות, כמו בעניין ההפלות שלגביהן ניסה, בלי הצלחה, לפסוח על שתי הסעיפים. גם בעניין הכלכלה, פרט להבטחה להוריד מסים ולהרבות במקומות עבודה, אין לו קו ברור, מה שמסייע להאריס להתחמק מהצגת עמדות ברורות משלה.
גם בחירתו בסנאטור ואנס כסגנו המיועד העלתה סימני שאלה. אומנם מדובר באישיות מרשימה הן מבחינת עברו האישי והפוליטי והן ברמתו האינטלקטואלית בהשוואה למועמד של האריס, המושל וולז, אך במצב הנתון ייתכן שדווקא הבינוניות העממית של וולז עלולה להכריע את הכף אצל סוג מסוים של מצביעים אמריקאים. ואולם וולז הוא גם איש השמאל, והעובדה שהאריס בחרה בו כסגנה עלולה להצביע על נטייה שמאלית של ממשל בראשותה - מה שיזיק לה בבחירות.
את הישראלים ולפחות חלק מיהודי ארצות הברית מעניינות, כמובן, עמדות המועמדים לגבי ישראל והמזרח התיכון. התחמקותה של האריס מנאום נתניהו בקונגרס, בניגוד למקובל ולפרוטוקול, לא יכלה שלא להיראות כמחווה לשמאל הרדיקלי והאנטי־ישראלי במפלגתה. ברם, המלחמה בעזה והמצב במזרח התיכון לא רק שלא יקבעו את גורל הבחירות, אלא שגם אין לגזור מהם מסקנות לגבי מדיניות החוץ האמריקאית בעתיד, לא של האריס ולא של טראמפ. דוח של יחידת הביון של השבועון “אקונומיסט” סבור שבעוד שגישתו של טראמפ תהיה פרו-ישראלית מובהקת, לא יחול שינוי מהותי אם האריס תיבחר.
שאלה נוספת היא לגבי הצוות הבכיר של האריס בבית הלבן ולמשרות הממשלתיות השונות, שדווקא בגלל אישיותה יהיה בעל חשיבות מיוחדת. האם אובמה ינסה לקדם אנשים ברוחו או שהאריס תהיה נתונה להשפעות אחרות? לגבי הצוות הבכיר של טראמפ קשה לקבוע מסמרות, שכן כהונתו הקודמת מראה שהקריטריונים שלו בעניין זה נזילים.
בחירות באמריקה מוכרעות בעיקר על ידי התייחסות הבוחרים לאופי המועמדים. הגורם המכריע הוא בדרך כלל התדמית של המועמד בעיני הציבור - אם הוא או היא אמינים ואם דאגתם לבני עמם כנה או מזויפת. במרוץ הנוכחי תקבע השאלה מי מהמועמדים אמיתי וער יותר לבעיות מעמד הביניים. מבחינה זאת, אולי בהפוך על הפוך, דווקא להאריס יש בעיה גדולה יותר מלטראמפ, והסקרים, שמעידים על מרוץ צמוד־צמוד, לא נותנים תשובה לשאלה הזאת.