לפני כשנתיים, הסופרת פטי דייוויס, בתם של הנשיא לשעבר של ארה"ב רונלד רייגן וננסי רייגן, פרסמה בוושינגטון פוסט מאמר שבו היא סיפרה שהיא הייתה בת תשע, כשאביה הראה לה את מחנה ההשמדה דכאו. מאמרה של פטי דייוויס בא במטרה לטהר את שמו הטוב של הנשיא, שהלך לעולמו ב-2004, על רקע השמועות שהוא הכחיש שואה. אכן, רייגן לא הכחיש שואה. ב-11 באפריל 1983, הנשיא לשעבר רייגן וגברת רייגן השתתפו בכינוס האמריקאי של ניצולי שואה יהודים. יותר מזה, באחת מראיונות עמו רייגן אמר שבכל פעם כשבמהלך ארוחות הערב עם החברים שלו מעלים את הנושא, הוא עוצר את הדיונים ואומר שהשואה היא עובדה היסטורית.
מצד אחד, מהמקרה הנ"ל אנחנו יכולים להסיק כי רונלד רייגן הוא חבר טוב של העם היהודי ולסיים את הסיפור בנקודה הזאת. אך מהצד השני, אנחנו מעוניינים לדעת מי אלו החברים של הנשיא, שעמם הוא מבלה את זמנו, אוכל ארוחות ערב, והם נוהגים להכחיש שואה בתדירות כה רבה? במילים אחרות, אנחנו מבקשים לשפוט את הנשיא רייגן לא על פי הרטוריקה שלו, לפיה הוא לעולם לא הכחיש שואה, אלא על פי הטענה שלו עצמו כי חבריו אכן מכחישים שואה.
אלופים בתחומם: אין עם שמתאמץ להנציח את חייו הקשים כמו הפלסטינים
המשבית הלאומי: שביתת ארגון המורים הפכה למסורת ה-1 לספטמבר
במילים פשוטות, האם אנחנו מעוניינים בנשיא שחבריו מכחישים שואה? ניתן לעשות שימוש במשל על הנשיא רייגן כשאנחנו מדברים על רוסיה של הנשיא פוטין. בנות בריתה של רוסיה כמו איראן, טורקיה, צפון-קוריאה, מעוניינים בהשמדת ישראל, ואנחנו לא יכולים לדבר על יחסי רוסיה-ישראל, טובים ככל שיהיו, מבלי להזכיר את העובדה הזאת. לישראל צריך להיות חשוב באותה מידה עם מי רונלד רייגן אוכל ארוחות ערב וגם עם מי רוסיה כורתת בריתות ומה הטבע של הבריתות האלה?
כאשר חברות מערביות עזבו את רוסיה, בשנתיים האחרונות, עם הטלת הסנקציות הכלכליות עליה, נותרו בה הסינים, ההודים, האיראנים, והטורקים - ואלה אף הרחיבו את השפעתם שם. רוסיה מנסה לאחד את המדינות האלה מתחת לסיסמא "הדרום הגלובלי" אך ללא הצלחה. האינטרסים הלאומיים של כל אחת מבנות הברית המדומה הזאת קודמים לסיסמאות ריקות מתוכן של רוסיה כמו העמידה נגד המערב הרקוב מבחינה ערכית והמלחמה האנטי-אימפריאליסטית נגד ארה"ב באוקראינה.
עד הסרת הסנקציות המערביות מרוסיה לאחר סיום המלחמה עם אוקראינה, הסינים, ההודים והאיראנים יישארו להיות השותפות הכלכלית העיקרית של רוסיה, הן ימשיכו לנצל את החולשה הרוסית, וזו הסיבה מדוע הן נהנות מהיתרונות המסחריים ומהנחות ענקיות על מוצרי האנרגיה שלא תמיד לרוחה של רוסיה עצמה. כך הסינים מקבלים את הנפט הרוסי עם הנחות ענקיות ואילו ההודים מצליחים להחזיק את רווחים מהנפט הרוסי בהודו עצמה ומחייבים את הרוסים להשקיע בכלכלה ההודית ולהזניח את הכלכלה הרוסית.
התקופה שלאחר החלת הסנקציות התאפיינה בניסיון מצד הנשיא ולדימיר פוטין למשוך משקיעים סיניים רבים ככל האפשר לארצו ובפתיחת השוק הרוסי לשחקנים במזרח. הסינים מוכנים לשתף פעולה עם רוסיה אך הם אינם יכולים לשכוח שאסור עליהם להרגיז את ארה"ב. האמריקאים מצדם מפעילים ללא הרף לחץ על סין ומענישים אותה עם סנקציות כלכליות על שיתופי פעולה עם הרוסים. זו הסיבה מדוע אנחנו רואים בחדשות של השבוע שהרשויות בסין מגבילים את הבנקים הסיניים לרשום את הלקוחות שלהם באזורים בהם הם רשומים. בנוסף, ברויטרס דיווחו על צמצום הסחר בין רוסיה לסין בעקבות הקשיים על מערכת התשלומים והעברות. רוסיה הופכת להיות יותר ויותר רעילה (toxic) עבור הסינים.
מצד אחד אנו עדים לכך שבני ברית כמו רוסיה ואיראן עונים על הציפיות ההדדיות. כך, למשל, לפי הדווח של וול סטריט ג'ורנל, השבוע, איראן העבירה טילים בליסטיים לטווח קצר לרוסיה, צעד המעניק למוסקבה כלי צבאי רב עוצמה נוסף במלחמתה נגד אוקראינה. אם נסכם את הפרטים שסופקו בפרסומים אלה, אנו יכולים להסיק שהאיום על אוקראינה הוא אמיתי וכי קייב עשוי להתמודד עם האיום הזה בשבועות הקרובים. ב-2007 חתמו רוסיה ואיראן על הסכם שיתוף פעולה צבאי, שעיקרו שותפות כלכלית ופוליטית בין שתי המדינות.
לאור העברות נשק רבות שנעשו מאז במסגרת שיתופי פעולה בין איראן לבין רוסיה, השבוע ישראל עסקה באיום ממשי הנובע מרכישת מטוסי סו-35 (Su-35) מסוג פלאנקר אי (Flanker E) על ידי איראן: מדובר מטוס קרב דור 4.5 מרוסיה, אשר ישפר בעתיד באופן משמעותי את היכולות של חיל האוויר האיראני, שנאלץ בעבר להסתפק במטוסי קרב ישנים יותר כדי להגן על המרחב האווירי שלו. לפי דבריו של ארקדי מלמן, שגריר לשעבר של ישראל במוסקבה ואחד מבכירי הדיפלומטים הישראלים, "מטוסי סוחוי סו-35 רוסיים בדרכם לאיראן". לפני כחצי שנה, בתקשורת האיראנית דווח כי מוסקבה מתכוונת להעביר לטהרן 12 מטוסי סוחוי 35, "לאור המתיחות האחרונה״.
עם זאת, עד כה לא ניכר כי שתי רוסיה ואיראן אכן מממשות את ההסכם שעליו חתמו. האיראנים מסייעים למוסקבה "להחזיק את ראשה מעל המים" במלחמה באוקראינה אך אינם מוותרים על האינטרסים הלאומיים שלהם. שערורייה בממדי ענק התפתחה השבוע בין האיראנים לרוסים סביב הסוגיה של "המסדרון הזנזגורי" (Zangezur corridor). "המסדרון הזנזגורי" זהו שמו של נתיב המסחר עתידי, שעובר דרך מזרח התיכון ואסיה ומחבר בין טורקיה לבין הרפובליקה האוטונומית של נחצ'יבאן, שזוהי הרפובליקה האוטונומית של אזרבייג'ן המופרדת ממנה על ידי ארמניה. המסדרון אמור לאפשר לטורקים ולאזרים להגיע לנחצ'יבאן ללא מעברי גבול והדבר אמור לשפר את המסחר באזור.
למעשה מדובר על הפרויקט הטורקי הגיאופוליטי והאמביציוזי בממדי ענק: זוהי התשובה של ארדואן למסדרון השיעי שהאיראנים בונים בעיראק, בסוריה ובלבנון. בנתיב ארוך זה יחלפו בעתיד סוחרים, חיילים, אנשי דת ותיירים. בניית הנתיב "המסדרון הזנזגורי" זוהי התוכניות ארוכות הטווח של מוסקבה שמטרתה להבטיח השפעתה באזור.
מוסקבה נהגה בעבר להקים באזור מדינות וסאליות שהן המפתח לשימור האינטרסים הרוסיים לטווח ארוך. השבוע, לאחר שמשרד החוץ הרוסי הודיע על תמיכתו בפרויקט, האיראנים הגיבו בחריפות. האיראנים, המעוניינים לשמר יציבות בגבול אינם מעוניינים בבניית הנתיב והם אף הודיעו כי הם לא יהססו להתערב צבאית על מנת להרוס את התוכנית הזאת. שוב, חתול שחור עבר בין האיראנים לרוסים והדבר אמור להשפיע על הקצב של אספקת המטוסים הרוסיים לטהרן.
ד"ר יבגני קלאובר, בית הספר למדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב