הגענו לתאריך סימבולי: 11.9 - 23 שנה אחרי מתקפת בן לאדן ואסון התאומים. בחדשות של המאה הנוכחית אירוע רודף אירוע, אבל המועד הזה היה, בניתוח לאחור, נקודת מפנה אסטרטגית במזרח התיכון שהכרנו עד אז.
עוצמת הפיגוע במגדלי התאומים תורגמה להשפעה ישירה במזרח התיכון, שינתה את עקרונות היסוד עליו הוא נשען שנים רבות ולמעשה ירידתה של עיראק של סדאם חוסיין מהבמה בצירוף הנסיגה ההדרגתית של כוחות ארה"ב מהאזורים בהם פעלה, חיזקה מאוד את הכוחות המתנגדים (בדגש לאיראן) ואיפשרו מחד את ההסתערות שלה לכיוון הגרעיני (כשהסכם בדרך רק עיכב את ההסתערות הזו) ואת היכולת שלה להתחיל ו"ליצא את המהפכה" והפעם עם יכולת כמעט בלתי מוגבלת לאזורים נרחבים במזרח התיכון.
הרבה מאוד עבר מאז, אבל זרעים רעים שנשתלו בקרקע אז, נותנים את פריים המורעל כיום.
תודה על ההבחנה הזו, יאמר בוודאי הקורא, אבל מה מצבנו כעת במלחמה, הוא ישאל, ולאן זה הולך.
אז, להלן דו"ח קצר ואינפורמטיבי מהזווית שלי:
1. סטטוס כללי - מלחמת התשה לשני הצדדים ו"תקופת המתנה". ציר ההתנגדות העריך שישראל לא תעמוד במלחמה ארוכה, אולם בחלוף למעלה מ- 10 חודשים החלו שליחיו (חמאס, חיזבאללה) לספוג את מחיריה של ההתשה האופייניים ליריבים קטנים וחסינים פחות ממדינה מערבית מתקדמת.
2. המעצב האסטרטגי הראשי של הכל בתקופה הקרובה - הבחירות בארה"ב בנובמבר הקרוב. כל השחקנים (כולל ישראל) מעדיפים להמתין לתוצאותיהן ועל פיהן לחשב את המשך המלחמה. זה מצער, אבל זה המצב. אם העימות הלילה היה מסתיים באופן חד ערכי כמו העימות הקודם (לצד זה או אחר), אני מניח שניתן היה לזהות שחלק מהשחקנים מוכנים לקבל החלטות כבר כעת.
3. ישראל - מגלה חוסן וחסינות מפתיעים. קרובה להשלמת אחת ממטרות המלחמה, עם זאת יש מטרות נוספות שממתינות. מפעילה מאמצים בטור (לא במקביל) ונסמכת כמעט אך ורק על המאמץ הצבאי. מאמצים נוספים המחויבים בעת מלחמה (משפטי, כלכלי, דיפלומטי, תודעתי) כמעט שאינם מופעלים, וכשמופעלים הם לרוב תגובתיים ונקודתיים.
4. חטופים - בשלב זה אין באמת עסקה שעומדת על הפרק. החטופים מהווים חגורת הביטחון ופוליסת הביטוח של סינוואר ואנשיו להישארות בחיים, כך שהחזרת רובם אפשרית או בעסקה הידועה כ"הומניטארית" תמורת אסירים או בסוף המלחמה בהסדר שמשמעותו הישארותם בחיים של בכירי חמאס (אופציית ההגליה או הרמת הידיים).
אסטרטגיה ישראלית נוכחית: רק לחץ צבאי ישחרר חטופים. בניתוח מרכזי הכובד של חמאס ניתן היה להבין מזמן כי ללא לחץ שלטוני/אזרחי על יכולותיו הריבוניות של הארגון, רצונו בעסקה לא באמת ישתנה. נראה כי עכשיו מתחיל ליפול האסימון בכיוון זה.
5. עזה - ברובן, היכולות הצבאיות של חמאס אינן קיימות. אבל זה לא מה שמעניין את הארגון. מה שעומד בראש מעייניו הוא שרידותם בחיים של מנהיגיו וסיום המערכה כשחמאס הוא הריבון בשטח ואין לו תחליף (גם ממשלת בובות כשחמאס הוא זה שקובע בדומה למודל לבנון עשויה להיות מקובלת עליו). כך יש לפרש את ההודעה שהפיץ בעוד טור זה נכתב לפיה "משרדו של יו"ר הלשכה המדינית יחיא סינוואר שיגר אגרות תודה והערכה לכל המנהיגים שניחמו את חמאס על חיסולו של אסמאעיל הניה" – רצון לשקף שליטה, ריבונות ומערכת מדינית/שלטונית מתפקדת.
אסטרטגיה ישראלית נוכחית: ציד ראשים, סריקה והרס מנהרות ואולי היערכות להפקעת חלוקת הסיוע ההומניטארי ברצועה מידי חמאס.
6. חיזבאללה (לבנון) - נמצא במבוכה אסטרטגית - אינו מעוניין במלחמה כוללת וחושש מאוד לכוחו הצבאי ולמעמדו ביום שאחרי. נתקל בתסיסה פנימית מכיוון העדות האחרות בלבנון ומהעקורים מדרום לבנון (כתשעים אלף עקורים). נמצא בפער אופרטיבי משמעותי עם חיסולו של פואד שכר שריכז בידיו סמכויות רבות והיה הפונקציה היחידה ששלטה על כלל מערכי הארגון וידעה לסנכרן ביניהם ולחבר בין הרמה האסטרטגית הגבוהה של נצראללה לרמת המעשה בשטח. נוקט באסטרטגיה של התשה המכוונת בעיקר לאוכלוסיה בצפון כולל הרס שיטתי של מבנים ותשתיות לנזק מורלי ונזק כלכלי (מוערך במיליארד שקלים), אך מוגבלת גיאוגרפית עם תיחום מאוד מדוייק מבחינתו.
אסטרטגיה ישראלית נוכחית: גביית מחיר צבאי והיערכות למערכה בלבנון - השמדה שיטתית והדרגתית של משגרי טילים ורקטות, מתקנים, מחסני חימוש, מלאים ופעילים מרכזיים כדי להסיר יכולות המאיימות על ישראל בכל מערכה עתידית בצפון. לפי שעה מאמץ נמוך יחסית ולא שיטתי מול "מדינת לבנון" מול מרכז הכובד האזרחי-פוליטי של חזבאללה.
7. איראן - במבוכה אסטרטגית - שקועה בהסתערות לעבר הגרעין מחד (הודעת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מהשבוע האחרון מעידה על אובדן מגע בינ"ל והיעדר מוחלט של פיקוח) ובניסיונות "לפייס" את המערב, כך שיאפשר לה את השקט הנדרש לכך. בינתיים לא בהכרח מצליחה מול המערב, שבעקבות אספקת טילים בליסטיים איראניים לרוסיה בניגוד לסנקציות החליט להטיל סנקציות על אישים, ארגונים איראניים ורוסיים וספינות איראניות, ואירופה (בריטניה, צרפת וגרמניה) הודיעו שינקטו צעדים מידיים לביטול הסכמי שירותי אוויר עם איראן – במשתמע יוגבלו טיסות אזרחיות איראניות לשטחן. גם איראן ממתינה בכיליון עיניים לתוצאות הבחירות בארה"ב. במקביל מהדקת מאוד את השת"פ עם רוסיה וצפויה לחתום עימה בקרוב על ברית אסטרטגית.
אינה מעוניינת במלחמה כוללת בשלב הזה וחוששת מאוד מאיבוד שליחיה וכוחה בלבנון ובסוריה ומנזק רב העלול להיגרם לה עצמה.
אסטרטגיה ישראלית נוכחית: פעילות חשאית, הרתעה ודחיית עימות עימה לפחות עד לאחר שיתבהרו תוצאות הבחירות בארה"ב.
8. סוריה - שומרת על שקט מופתי ובינתיים הופכת לאיטה למדינה איראנית עם שלטון בובות עלאווי. האיראנים בולטים מאוד באחיזה הצבאית וכן באחיזה האזרחית, ובכלל זאת מיליציות רבות שנשלחו ע"י איראן וממוקמות בסוריה. בשטח סוריה מפתחים האיראנים אמל"ח רב וממנה הוא מועבר לחזבאללה בלבנון.
אסטרטגיה ישראלית נוכחית: תקיפות נקודתיות נגד מוקדי פיתוח אמל"ח ובמקביל מניעת העברות אמל"ח לחזבאללה בלבנון.
9. יהודה ושומרון - קבוצות טרור החלו בפיגועים ככל הנראה לבקשת חמאס ואיראן לנסות לפתוח זירה נוספת. בשלב זה נחשפים תאי טרור (אלו כבר קבוצות, לא תאים) רבים וריכוזים גדולים של אמל"ח וחומרי נפץ ותשתיות טרור רבות, אולם אין, לפי שעה, תסיסה עממית של הציבור באיו"ש לכדי עימותים נרחבים עם צה"ל.
אסטרטגיה ישראלית נוכחית: מבצעי פשיטות נקודתיים תכופים כולל על ערים בהן צה"ל לא פעל במיוחד בעבר, שימוש בתקיפות מהאוויר והיערכות לחסימת דריסת הרגל האיראנית באמצעות חיזוק משמעותי של השליטה הביטחונית בגבול ישראל-ירדן.
10. החות'ים בתימן - מנהלים פעילות מוצלחת מבחינתם לאיום וחסימת נתיב מים אסטרטגי עולמי, ובכך גם משפיעים על הכלכלה העולמית, וגם ממלאים בהצלחה יש לומר את תפקידם כשליח איראני. לפי שעה, הרוב המוחלט של התקיפות הישירות שלהם על ישראל נחלו כישלון (למעט כטב"מ הנפץ שהפתיע בת"א), אולם לטענתם יש באמתחתם כלים לפגוע בישראל בקרוב.
בימים אלו שמועות עקשניות טוענות שהחות'ים שלחו לוחמים למיליציות הערוכות בסוריה ואולי אף בירדן כדי להצטרף למעגל הלחימה הישיר. ארה"ב ובנות בריתה מאירופה מנהלות כבר מזה כמעט שנה אסטרטגיה הגנתית מול האיום החותי המתמקדת בהגנה על ספינות בים האדום (לא הרמטית) ומדי פעם תקיפת אתרי שיגור וצבא בתימן עצמה (ניתן להניח שאסטרטגיה אחרת (התקפית במהותה) הייתה משרתת טוב יותר הן את הממשל בארה"ב והן את ישראל.
אסטרטגיה ישראלית נוכחית: למעט תקיפה אסטרטגית אחת בתגובה לכטב"מ החותי, כמעט שאין מהלכים למול האיום החות'י וההתמקדות הינה בהגנה, תוך הותרת המרחב לפעילות בינ"ל.
11. או"ם וקהילה בינלאומית - ככלל, רמת העניין בדעת הקהל הבינ"ל בנעשה בעזה ירדה באופן משמעותי וניתן להסיק זאת בקלות מסטטיסטיקה של החיפושים בגוגל. עם זאת, המדובר בזירה מוטה שקנתה בחלקה את הנראטיב החמאסי. בקרוב צפוי ג'וזף בורל מזכיר החוץ של האיחוד האירופי לסיים את תפקידו, אבל בארה"ב צפויות ההפגנות האנטי ישראליות להתחדש באוניברסיטאות לאחר ניצול הקיץ להיערכות ובבית הדין הבינ"ל בהאג מנסה התובע עבד אל כרים חאן להשיג הסכמה להטלת צווי מעצר על בכירים "משני הצדדים".
אסטרטגיה ישראלית נוכחית: למעט המאמץ המשפטי הרחב שנקט בינואר למול בית הדין הבינ"ל בהאג, ישראל אינה מקדישה מאמץ מרוכז רצוף ושיטתי במישורים המשפטי, הכלכלי והתודעתי. המאמץ הוא תגובתי בעיקרו לאירועים ספציפיים ובניסיון למנוע מהלכים ספציפיים, בעוד שסנקציות וכתבי אישום נגד בכירי חמאס הוגשו לאחרונה דווקא ע"י ארה"ב. התוצאה ברורה – הנראטיב של חמאס מתקבל באהדה ע"י חוגים רחבים בעוד שמעמדה הבינ"ל של ישראל נפגע הן ברמת הזיקה שבין העם היהודי לארצו, הן ברמת שיתופי הפעולה הגלובליים עם מדינות שונות (כלכליים, אקדמיים, יצוא, יבוא, פיתוח ועוד) וכל אלו הם כר פורה מאוד לאנטישמיות ולאירועים אנטישמיים.
זוהי בקצרה תמונת המצב כפי שאני מנתח אותה נכון ל-11.9.24. באשר לשאלה מה ניתן לעשות מכאן והלאה - נדרש טור נוסף. אנו לא במצב רע, אבל ניתן היה להערכתי, בניהול נכון, להשיג יותר הישגים (כולל מטרות מלחמה נוספות) זה מכבר ובפחות זמן. יש מה לעשות.
סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים.