בקיץ 1974 עמדה ארה"ב לפני משבר חוקתי. באותה עת נחקרה פרשת ווטרגייט, שבמסגרתה נבדקה פריצה למטה המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון, ובמקביל - ניסיונות של אנשי הממשל של הנשיא ריצ'רד ניקסון לטייח את המקרה. במהלך החקירה נחשף שניקסון נהג להקליט את שיחותיו בבית הלבן, וההקלטות הפכו לחומר ראיות חשוב.
הנשיא ניקסון סירב לחשוף את ההקלטות, וטען שהן מוגנות בזכות הנשיאותית לחיסיון המאפשרת לנשיא לשמור על סודיות מסוימת בנוגע לעניינים פנימיים של הממשלה. אך הפרקליטים שניהלו את חקירת ווטרגייט, דרשו את הקלטות כחלק מההליך המשפטי.
למרות הכל: כך הגעתי למסקנה שרק טראמפ יוביל אותנו לסיום המלחמה
שחרור חטופים או השמדת חמאס? כך ישראל תשיג את שניהם
שאלת חשיפת הקלטות הגיעה להכרעתו של בית המשפט העליון של ארה"ב. במהלך הדיון בבית המשפט נשאל עורך דינו של ניקסון על ידי השופטים אם הנשיא יציית לפסק הדין אם יוחלט שעליו למסור את הקלטות. בתשובתו, נקט עורך הדין בלשון מרומזת ולא התחייב בצורה חד־משמעית לכך שהנשיא ניקסון יציית לפסק הדין.
לבסוף בית המשפט פסק פה אחד כי ניקסון חייב למסור את הקלטות, וכי החיסיון הנשיאותי אינו חל במקרה זה. המתח בדבר תגובתו של ניקסון לפסק הדין גבר, ורבים חששו כי הוא יסרב לציית לפסק הדין, וכי יפרוץ משבר חוקתי חסר תקדים. עם זאת, לאחר פסק הדין, ניקסון מסר את הקלטות, שהוכיחו את מעורבותו בניסיון הטיוח של הפרשה, מה שהוביל בסופו של דבר להתפטרותו לאחר זמן קצר.
בשנת 2020 היינו כפסע ממשבר חוקתי כאשר יו"ר הכנסת באותה עת, ח"כ יולי אדלשטיין, סירב לקיים את פסיקת בג"ץ שלפיה עליו לכנס את הכנסת ולהעמיד על סדר יומה את נושא בחירת יו"ר הכנסת במקומו. ח"כ אדלשטיין עמד בסירובו לקיים פסק הדין, אך הבין שלא יוכל להמשיך בתפקידו הציבורי אם יפר צו שיפוטי, ולכן התפטר, וכך ממלא מקומו קיים את הצו.
בימים אלה של קיץ 2024, לצד מלחמה קשה ואכזרית, עומדת ישראל לפני משבר חוקתי, ומתעוררת, לצערנו הרב, השאלה אם שר המשפטים יריב לוין יציית לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים לבחירת נשיא העליון. האם יבחר השר לוין בעקרון שלטון החוק, או יעדיף פיצוץ חוקתי שקשה לשער את השלכות גלי ההדף שלו?
בית המשפט הוציא צו מוחלט שלפיו על שר המשפטים לממש את חובתו לפרסם ברשומות את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא העליון בתוך 14 ימים, ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא. קולות מסוכנים מחרחרי ריב קוראים לשר המשפטים שלא לציית לפסק הדין. שר המשפטים עצמו תקף בחריפות את פסק הדין וקבע שהוא מנוגד לחוק, תוך שהוא מתעלם ממוסכמה בסיסית בכל מדינה דמוקרטית שלפיה בית המשפט הוא המוסמך לפרש את החוק.
הכדור נמצא כעת במגרש של שר המשפטים. במשחק הפוליטי, שר המשפטים נכשל. את הרפורמות שביקש להעביר הוא לא הצליח לחוקק. בעקבות כך הוא ניסה לעשות שימוש לא ראוי בסמכותו ולעכב את כינוס הוועדה לבחירת שופטים. הוא הצליח כמעט שנה שלא לבחור מחליף לנשיאה אסתר חיות. כעת בית המשפט שם סוף לזכות הווטו שניכס לעצמו השר לוין.
אני סבור שבסופו של דבר השר לוין יחליט לציית לפסק הדין ויבחר בדרכו של ניקסון ויקיים את פסק הדין, או שיבחר בדרכו של חברו למפלגה אדלשטיין, יו"ר הכנסת לשעבר, ויתפטר מתפקידו ככל שיעדיף שלא לקיים את פסק הדין. הוא לא ייתן יד לאנרכיה שבה שר המשפטים מפר פסיקה של בית המשפט וממשיך לשבת על כיסאו.
מצד שני, גם על שאר השחקנים בוועדה לבחירת שופטים לגלות גמישות, יצירתיות ואחריות. משך 74 שנים הצליחו שרים, חברי כנסת, עורכי דין ושופטים לבחור שופטים מצוינים ומקצועיים לערכאות השונות. על עקרון הסניוריטי, שלפיו ותיק השופטים ממונה לנשיא בית המשפט, אסור לוותר, אך על זהות מינוי שלושת השופטים החסרים לבית המשפט ניתן להתפשר עם שר המשפטים, ולמצוא מועמדים ראויים.