במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית, התקבעה מסורת שלפיה המועמדים לנשיאות מקיימים שלושה עימותים טלוויזיוניים והמועמדים לתפקיד סגן הנשיא עימות אחד. בדרך כלל, העימותים בין המועמדים לבית הלבן משפיעים מעט מאד, אם בכלל, על תוצאות הבחירות, ועימות הסגנים עוד הרבה פחות. הם כן משפיעים במרוצים צמודים מאד, כאשר שיעור הבוחרים המתלבטים גבוה, ואחד המתחרים מועד או מבריק במיוחד. המרוץ הנוכחי צמוד מאד, שיעור המתלבטים נמוך, ובעימות אתמול, שני המועמדים לתפקיד הסגן לא מעדו או הבריקו במיוחד.
הרפובליקני ג'יימס ואנס, המועמד של דונלד טראמפ לתפקיד הסגן, ניצח בנקודות את הדמוקרט טים וולז, המועמד של קמלה האריס לתפקיד. סקרים מהירים ולא תמיד אמינים קבעו ניצחון זעיר לואנס: לפי סי.אן.אן. 51% מול 49%, ולפי סי.בי.אס. 42% מול 41%. ואנס ניצח כי ההופעה שלו הייתה רגועה ועניינית, הפוכה לגמרי מזו של טראמפ בעימותים הטלוויזיוניים הקודמים שלו עם ג'ו ביידן והאריס.
דיווח: פיצוצים ליד שגרירות ישראל בדנמרק, אין נפגעים
הפנטגון שולח כוחות נוספים למזרח התיכון
הוא נראה יותר "נשיאותי", ידע שוב ושוב להתמקד בנקודות התורפה של הדמוקרטים: הגירה ויוקר המחיה, התחמק מעמדות קיצוניות של דונלד טראמפ כמו בתחום ההפלות, והצליח לערער על הדימוי שלפני העימות וולז הדביק לו ולטראמפ כאילו הם "מוזרים" ו"הזויים".
וולז קפץ מנושא לנושא, דיבר מהר מדי, לעיתים נראה עצבני, הסכים יותר מדי עם ואנס (המילה "מסכים" בלטה ברוב הדיונים), נשען יותר מדי על הרקורד שלו כמושל מדינת מינסוטה ולא הצליח לחדד את ההבדלים בין העמדות של הדמוקרטים לאלו של הרפובליקנים.
רוב מכריע של הנושאים בעימותי הסגנים מוקדש לענייני פנים. הפעם, השאלה הראשונה עסקה בעניין בינלאומי מידי הנוגע לישראל: מתקפת הטילים של איראן. הדיון היה קצר ושטחי, אבל שני המועמדים הסכימו על כך שזכותה של ישראל להגן על עצמה ושהיא צריכה להיות חופשית להחליט איך להגיב למתקפה.
וולז התחיל ברגל שמאל כאשר פעמיים בלבל בין ישראל לבין איראן: "זכותה של איראן אה ישראל להגן על עצמה היא עניין עקרוני". הוא תקף את יציאת טראמפ מההסכם עם איראן אבל ואנס ענה שאיראן התקדמה משמעותית לפצצה דווקא בתקופת ביידן-האריס.
מועמדים לסגנים מבקשים לנצל את העימות הטלוויזיוני כדי להשיג שלוש מטרות: להציג את עצמם לבוחרים, לגייס את הבייס של מפלגתם ולהסיט את המתלבטים לצד שלהם. שני המועמדים לסגנים אינם ידועים ברמה הארצית. וולז בן השישים, מבוגר בהרבה מואנס בן הארבעים ומכהן כמושל מדינת מינסוטה.
ואנס הוא סנאטור ממדינת אוהיו שנכנס לראשונה לפוליטיקה רק ב-2023. שניהם שרתו בצבא: וולז שרת 24 שנים במשמר הלאומי וואנס שרת 4 שנים ככתב צבאי בחיל המרינס. וולז היה מורה להיסטוריה ולאזרחות ומאמן פוטבול בבית ספר תיכון. ואנס הוא משפטן, בוגר בית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל, בעל חברה להשקעות ומחבר ספר רב-מכר על חיי משפחתו הקשוחים בעירה קטנה בהרי האפלצ'ים.
חלק בציבור אכן לא מכיר את המועמדים ורבים רוצים לדעת עליהם יותר. העימות העניק להם הזדמנות להציג את עצמם ואת המדיניות שבה הם תומכים במגוון נושאים. בעימות, שני המועמדים אכן חזרו פעם אחר פעם על הביוגרפיות שלהם כמי שגדלו במערב התיכון, במשפחות שלא היו משופעות באמצעים כלכליים. זו הייתה ההזדמנות הראשונה של ואנס להופיע על במה ארצית משמעותית והוא ניצל אותה הייטב.
הואיל והתפקיד העיקרי של סגן הנשיא הוא להחליף את הנשיא שנבצר ממנו להמשיך את כהונתו, בעבר, מועמדים לתפקיד היו צריכים לעמוד בכל קני המידה שנדרשו ממועמדים לנשיאות. אבל במאה הנוכחית, נבחרו מועמדים לתפקיד שלא נראו כעומדים בדרישות לנשיאות, כמו שרה פיילין, שהייתה מועמדת בבחירות 2008 לצד הרפובליקני ג'ון מקיין.
מסקר שנערך ממש לפני העימות, הסתבר שרק 49% מהבוחרים חושבים שוולז מתאים להיות נשיא ועוד פחות, 44%, חושבים שואנס מתאים להיות נשיא. יש להניח שבעקבות העימות, השיעורים הללו של שני המועמדים עשויים להשתפר, במיוחד זה של ואנס.
בדרך כלל, בעימותי הסגנים, המועמדים מנסים לגייס ולהלהיב את הבייס שלהם והם עושים זאת על ידי כך שהם תוקפים בחריפות האחד את השני (התופעה נקראת "כלבי תקיפה"), ומשמיעים אמירות נוקבות, שהמועמדים לנשיאות משתדלים להימנע מהם כדי לא להפסיד תמיכה של מתונים ובלתי מפלגתיים. בעידן טראמפ, גם התופעה הזו רוסקה כי הוא תקף בחריפות יתרה וגסה את יריביו בעימותים שבהם הוא נטל חלק.
לפני העימות הסתבר ש-65% מקרב הבוחרים הדמוקרטים התלהבו מוולז אבל רק 49% מהרפובליקנים הרגישו כך לגבי ואנס. רוב של 74% מהדמוקרטים אמרו שוולז מסייע להאריס אבל רק 57% מהרפובליקנים חשבו שהוא מסייע לטראמפ. בעימות הזה, שני המועמדים היו נחמדים מדי והחליפו מהלומות מילוליות רק בדיון על דמוקרטיה והסירוב של טראמפ להכיר בתוצאות של בחירות 2020. הניו יורק טיימס מצא שוולז תקף את ואנס רק במשך 1:21 דקות ואת טראמפ במשך 2:43 דקות. ואנס תקף את וולץ במשך 2:43 דקות ואת האריס במשך 5:30 דקות.
הסגנים שואפים לנצל את העימות הטלוויזיוני כדי להשפיע על החלטת המתלבטים לתמוך בהם ובמועמדם לנשיאות. יש שני סוגים של מתלבטים: כאלה שלא יודעים עבור מי להצביע וכאלה שמתלבטים אם להצביע או בכלל להישאר בבית. בבחירות השנה, שיעור המתלבטים הכללי הוא בין 4% ל-7%. במדינות המתנדנדות הוא עוד יותר נמוך ועומד על בין 2% ל-4%. סביר להניח שהעימות לא ישפיע על מתלבטים רבים להחליט במי לבחור והם ימשיכו לחפש מיידע ותשובות במקומות אחרים.
הבחירות השנה צמודות מאד. כל הסקרים האחרונים בשבע מדינות המתנדנדות, שהן תכרענה את הבחירות, מורים על תיקו מתמטי או סטטיסטי. בפנסילבניה ואריזונה התוצאה היא תיקו, במישיגן, ויסקונסין ונבדה, האריס מובילה מאחוז אחד עד שלושה אחוזים, בקרוליינה הצפונית ובג'ורג'יה טראמפ מוביל באחוז אחד עד שני אחוזים.
יתכן מאד שכמה עשרות או מאות אלפים במדינות הללו יכריעו ולכן כל קול קובע. מטה האריס חשב שניצחון של וולז יסייע לה לשבור את התיקו ולהגדיל את הפער לטובתה במדינות שבהן היא מובילה, אבל הוא לא כל כך הצליח והיא תאלץ להמשיך במאבק נמרץ ויצירתי נגד טראמפ. מטה טראמפ יכול להיות מרוצה מאד מהופעת ואנס אבל גם לפניו מאבק קשה מאד.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.