שעות אחר הצהריים של חג הסוכות היו בבואה של חיינו כאן. לצד צהלות שמחה עם תחילת ההודעות על חיסולו של הארכי רוצח יחיא סינוואר, הרשתות החברתיות מלאו בידיעות על אסון רב־נפגעים בלבנון. הכאב על נפילתם של חיילינו עצום וחיסולו של רוצח מתועב אינו מקהה את הכאב.

שרי ממשלת ישראל, שכוחם בציוציהם גדול פי כמה מיכולת העשייה שלהם, החלו במסע של טפיחה עצמית על שכמם כאילו הם ישבו בתא התותחן של הטנק שירה לעבר הבית שבו הסתתר הרוצח (רוב המצייצים האלה ראו טנק רק במצעדי יום העצמאות, או בתמונות). חיפשתי ציוץ על השתתפות בצער משפחות החללים, ולא בדיוק מצאתי.

אין זו הפעם הראשונה שבה ישראל מחסלת ארכי מחבל, ויש ללמוד מהחיסולים הקודמים. כל מי שחושב שבאמצעות החיסול תמו ייסורינו, עלול לגלות שלא כך הדבר. חיסלנו את יחיא עיאש אי שם בשנות ה־90 של המאה הקודמת, וקריאות השמחה אז התחלפו די מהר בזעקות אבל על נפגעי הטרור מבית מדרשו של רוצח מדופלם אחר, מוחמד דף, שגם הוא חוסל לאחרונה.

מחוסל נוסף היה מנהיג חמאס, השייח’ אחמד יאסין (גם הוא, בדומה לסינוואר, שוחרר מהכלא הישראלי בתקופת שלטונו של ראש הממשלה נתניהו). חיסולו של יאסין לא הביא להפסקת הניסיונות של חמאס להרוג ישראלים. גם חיסוליהם של יורשיו בהנהגת הארגון, כעבד אל־עזיז רנתיסי, לא הביאו, לצערנו,  להפסקת הטרור נגדנו.

התיעוד האחרון של יחיא סינוואר (צילום: דובר צה"ל)

חיסולו המוצדק של סינוואר (גם אם היה מקרי) פותח בפני ישראל חלון הזדמנויות שיכול להביא להשגת המטרות של המלחמה: החזרת החטופים ומיטוט שלטון חמאס בעזה. כדי להצליח במשימות חשובות אלה על ממשלת ישראל לאמץ את מוחות חבריה ולחפש את הדרך היעילה שתביא להשגת המטרות. בשונה מהפעלת המקלדת לצורך ציוצים, יש להפעיל את המוח בחשיבה יצירתית שתביא למימוש היעדים. נכון שתחושת הנקם משכרת, אך אסור להתמכר לה גם אם היא מוצאת חן בעיני התומכים האלקטורליים.

התיעוד האחרון של יחיא סינוואר (צילום: רשתות חברתיות)
התיעוד האחרון של יחיא סינוואר (צילום: רשתות חברתיות)

הזמן, כרגיל, אינו פועל לטובתנו. לארגוני טרור יש יכולת להחליף מנהיגים־רוצחים במהירות. חלון ההזדמנויות אינו גדול ועל כן יש להציע לציבור העזתי תגמולים על שחרור חטופים: מחנינה ועד תגמול כספי למי שישיב חטופה או חטוף לבני משפחותיהם. אני מודע לעובדה שהצעה כזו תקומם רבים בישראל,  ואולי בצדק רב, אבל חיי עשרות חטופים, והבאתם לקבר ישראל של חטופים שאינם בחיים, שווים את מחירם של מהלכים אלה.

הפגנה למען שחרור החטופים (צילום: אבשלום ששוני)
הפגנה למען שחרור החטופים (צילום: אבשלום ששוני)

את הבוקה ומבולקה ששוררת אולי בחמאס בעקבות חיסול המנהיג יש לנצל לבנייה מהירה של מערכת שלטונית אזרחית ברצועה, כזו שתטפל בכל הנושאים האזרחיים ובכלל זה חלוקת הסיוע ההומניטרי. קצת חשיבה אתגרית מחוץ לקופסה יכולה להביאנו לחוף מבטחים. אני משוכנע שיש פתרון לסוגיה זו ונראה לי שהוא אינו נמצא בין עשרת הפתרונות הנשלפים מהשרוול. כדי למצוא אותו חייבים לחשוב, ומהר.

אסור לנו להשאיר בנושא זה חלל, שעלול להתמלא על ידי ממשיכי דרכו הרצחנית של סינוואר. אל לנו לנוח על זרי הדפנה ולהתבשם מחיסולו של ראש הנחש. מחיינו לצד שכנינו למדנו כי עריפת ראש הנחש לא תמיד מביאה למותו. מתברר שלנחש הטרור יש, לרוב, חיים משלו. 

הכותב שימש כיועצו של שמעון פרס, והוא מחבר הספר “הלוחש לאוזנו"