מאז מתקפת הטילים האיראנית מנהלת טהראן אסטרטגיה משולבת שמטרתה מניעת או לכל הפחות צמצומה של התגובה הישראלית כנגדה, שעיקרה הפגנת הרצון האיראני להפסקת אש מחד גיסא ואיומים תכופים על ישראל אם זו תעז לתקוף את אתריה האסטרטגים של איראן, מאידך גיסא. בנוסף, הבכירים האיראנים מנסים לקבע את התגובה הישראלית כחסרת חשיבות כדי למנוע מצב שבו טהראן מתחייבת לתגובה אוטומטית תקיפה ישראלית וייתכן שהיא מנסה לאותת כי היא תכיל תגובה מוגבלת.
מאז מתקפת הטילים על ישראל, ניתן להניח כי מחלחלת ההבנה בקרב הנהגה האיראנית כי הפעם הם יתקשו מאוד להמנע מתגובה ישראלית משמעותית כנגד מדינתם. כך, ובשונה ממתקפת הטילים הקודמת ב-14 באפריל, ברור לאיראנים כי ישראל מתכוונת להגיב בעוצמה על תקיפה זו.
למרות התקיפה כנגד ישראל, חשוב לציין כי נדמה שהאינטרס האיראני לא השתנה באופן מהותי. טהראן מבקשת להמנע ממלחמה איזורית וחוששת מאוד מזליגת האירועים במזרח התיכון לשטחה, בוודאי כאשר מולה הנוכחות הצבאית האמריקנית הולכת ומתעצמת.
ועל כן, כדי למנוע את התדרדרותה למערכה איזורית, פועלת איראן תחת אסטרטגיה סדורה שמטרתה מניעת תקיפה ישראלית, בוודאי כנגד אתריה האסטרטגים. לשם כך איראן מאיימת ב"מקלות" קרי, איום בתגובה ישירה לעבר כל תקיפה ישראלית לשטחה, תוך שהנהגתה מדגישה שלא יהיו מגבלות ביחס למטרות שיבחרו ואלו לא יהיו רק מטרות "אזרחיות", בוודאי אם ישראל תתקוף את מתקני הנפט או הגרעין שברשותה.
בצד "הגזרים" נדמה כי איראן מנהלת מערכה דיפלומטית עצימה בהובלת שר החוץ עראקשי במטרה לייצר חזית אחידה של איראן ומדינות ערב שמטרתה להוביל להפסקת אש בעזה ובלבנון. לשם כך עורך עראקשי ביקורים רבים ברבות מערי הבירה באיזור, כולל במדינות שיש להן מתח בסיסי מול איראן (מצרים, בחריין), במטרה לייצר את אותה חזית שגם תשפר את מעמדה המדיני של איראן וגם תגביר את הלחץ על ישראל להגיע להפסקת אש.
במקביל בפן האופרטיבי, איראן נערכת לתקיפה אפשרית ולפי דיווחים שונים היא פינתה מספר מסופי נפט שברשותה והעלתה כוננות באתריה האסטרטגיים. בנוסף, טהראן משקיעה את משאביה בחיזוק ציר ההתנגדות, ובראש ובראשונה פועלת לחיזוק חיזבאללה כדי למנוע מצב שבו חולשת הארגון תשפיע לרעה על יכולת ההשפעה הפוליטית שלו בלבנון או על יכולתו להתמודד מול ישראל, זאת באופן שמוביל למתח חסר תקדים בין ממשלת לבנון, שמנסה להתנער מאותה השפעה איראנית בדגש על שאלת הפסקת האש בלבנון בנפרד מהמתרחש ברצועה(צעד שהוא מנוגד לאינטרס האיראני).
התגובה האיראנית לתקיפת הכטב"מ לעבר בית ראש הממשלה בקיסריה מדגימה היטב את המדיניות האיראנית. נדמה שבטהראן נבהלו כי התקיפה הזו נותנת אור ירוק לתקוף אתרי הנהגה באיראן ולכן נראה שהם כפו כל חיזבאללה להוציא הודעה אשר לכאורה "מנקה" אותם מאחריות לשיגור הכטב"מ.
במקביל, כדי למנוע מצב שכל תקיפה ישראלית תחייב אותה בתגובה, ואולי כמסר לישראל שאיראן תאות להכיל תגובה מוגבלת לשטחה (ייתכן על בסיס מסרים שהיא מקבלת מגורמים במערכת הבינלאומית שמנסים למנוע הסלמה), מנסה ההנהגה בטהראן לקבע את התגובה הישראלית כחסרת חשיבות.
בשורה התחתונה, מהלכיה האחרונים של איראן ממחישים שהיא עודנה חוששת מאוד להתדרדר למערכה רחבה, ומנסה בשילוב של איומים ומהלכים מדיניים למנוע את התגובה הישראלית או לכל הפחות לצמצמה. הבעיה המרכזית היא שלאור רצף האיומים של ההנהגה האיראנית, קשה לראות תגובה ישראלית באיראן משמעותית שלא תוביל לתגובה איראנית, שכן זו תבקש לשמר את אמינות הרתעתה. ועדיין, נראה כי הנסיון של ההנהגה באיראן להקטין מחשיבות התגובה הישראלית מעיד כי אם זו תהיה מתוחמת ומדודה, ייתכן והתגובה האיראנית אליה לא תהיה רחבה ומשמעותית.