לאחר שנה של ירי בלתי פוסק, שהפך את הצפון לרצועת ביטחון ריקה מתושבים, למדינה יש זכות מלאה להגן על אזרחיה ולפעול נגד חיזבאללה כדי לאפשר חזרה של התושבים לבתיהם. עם זאת חשוב לזכור שנוכחות ישראלית לאורך זמן בלבנון הוכחה בעבר כמתכון למוות מיותר של חיילים רבים, בלי לספק פתרון.
יש לעשות הפרדה בין חיזבאללה ובין לבנון. רוב תושבי לבנון אינם רוצים שחיזבאללה יהיה דומיננטי ויגרור את המדינה למלחמות הרסניות נוספות למען אינטרסים איראניים או פלסטיניים.
היחלשות חיזבאללה וחיסול נסראללה מביאים עמם הזדמנות לשינוי מאזן הכוחות בלבנון ולשחרור מדינת הארזים מלפיתת החנק האיראנית. אסור לאבד את ההזדמנות הזו ויש לפעול באופן שיחזק את הגורמים המתונים וימנע מחיזבאללה לגיטימיות בלבנון.
אי אפשר להפריד בין המערכה נגד חיזבאללה ובין המערכה נגד איראן. טוב פעלה ישראל כשלמרות איומי הרהב של מנהיגיה, בפועל הייתה התקיפה באיראן מוגבלת ומדודה ונעשתה בתיאום עם הממשל האמריקאי, שבתבונתו ובלחץ שהוא מפעיל על הממשלה, שומר גם עלינו. מלחמה אזורית עם כל הציר האיראני, גם אם נסב בה הרבה יותר אבידות מאשר נחטוף, לא תוביל לשינוי אסטרטגי.
המשטר האיראני מורכב יותר ממה שמוצג באולפני הטלוויזיה. בעוד שבמשמרות המהפכה מעדיפים עימות והפעלת הפרוקסים, הממשלה החדשה באיראן, בראשות הנשיא פזכשיאן ושר החוץ עראקצ'י, מעוניינת בדיאלוג עם ארצות הברית לצורך שיקום הכלכלה.
גם המנהיג העליון, חמינאי, אינו שולל הסדר עם המערב, אחרת לא היה מאפשר את בחירת פזכשיאן. האינטרס של ישראל הוא לנצל את המתח הפנימי באיראן ולעבוד עם מדינות המערב כדי להגיע להסדר. לשם כך, יש לפעול בתיאום עם ארצות הברית להשגת הסדר שתחילתו הפסקת אש ושחרור החטופים, מהלך שחייב להתבצע מהר, תוך ניצול ההזדמנויות שנוצרו עם חיסול סנוואר.
מהלך כזה יאפשר הגעה להסכם על מימוש משופר של החלטת האו”ם 1701 בלבנון בחסות כוח בינלאומי, חזק יותר מכוח יוניפי”ל של האו”ם, שלבדו אינו מסוגל לעמוד במשימה.
זה לא יקרה ללא הפעלת מנופי לחץ על ראש הממשלה, שהוכיח פעם אחר פעם שפעולותיו מכוונות למטרה אחת: שימור שלטונו. נתניהו לכוד בציפורני סמוטריץ’, בן גביר וחבריהם, חופשי לבצע צעדים התקפיים אך מסונדל מלקדם פשרות, פעולה שתגרור איומי פרישה מהממשלה.
את המחיר משלמים החטופים, שנתניהו סיכל שוב ושוב סיכוי לעסקה לשחרורם, ואזרחי ישראל שלכודים במלחמה אין-סופית המביאה ניצחונות טקטיים, שאין בהנהגה מי שמעוניין להפכם להישגים מדיניים.
נתניהו מבין רק כוח. בן גביר וסמוטריץ’ יודעים את זה מזמן. הגיעה העת שההבנה תחלחל גם לממשל האמריקאי. ממשל ביידן הוא הממשל הכי ציוני ופרו-ישראלי שהיה בארצות הברית.
ממשל שהוכיח פעמים רבות את מחויבותו לביטחון ישראל ולשלום אזרחיה. כעת על הממשל הזה להוכיח שוב את הפרו-ישראליות שלו, מצד אחד, בסיוע לישראל במאבקה בחיזבאללה ובאיראן, ומצד שני, בהפעלת כל מנופי הלחץ האפשריים כדי להבהיר לנתניהו שבבחירה בין ביידן לבן גביר, כדאי לו להעדיף את הנשיא האמריקאי על פני העבריין הישראלי.
הכותב הוא מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל