שר הביטחון, יואב גלנט, שלום,
מאז הרפורמה המשפטית, איומיך נתפסים כבלון נפוח. איימת לא לתמוך, או לפחות להימנע, בהצבעה על חוקי יריב לוין, שמחה רוטמן וחבורתם, השואפים לפגוע בדמוקרטיה הישראלית. אך ברגע האמת התייצבת בכנסת כמי שהולך עם העדר ועושה כדבריו של הרועה. הצבעת בעד ביטול הביקורת השיפוטית על חוקי יסוד, בעד ביטול עילת הסבירות.
אחרי המתקפה השנייה של איראן על ישראל, הרבית להופיע בקרב חיילים ואזרחים, והצהרת על תגובה שלא ידענו כמוה עד היום. למי זה מועיל? אולי רק לתחרות האישית שלך עם בנימין נתניהו? כשמנחם בגין תקף את הכור בעיראק, עם ישראל ושאר אומות העולם הופתעו והתפעלו. הוא לא איים ולא הכריז על ניצחון לפני הצלחת המבצע. הוא פשוט ביצע.
אדוני שר הביטחון, היֵה חכם ובעל אסטרטגיה מדינית סדורה, ולא עוד עסקן מתלהם. חשוֹב על טובת המדינה ולא על טובתך האישית. עשה יותר והמעט באיומים. ראינו לאן הובילו איומיו של נתניהו – קיבלנו את חמאס בעוצמה שאפשרה לו לבצע את פוגרום השבת השחורה, את איראן על סף פצצת אטום, ואת חיזבאללה בממדים שאף ארגון טרור לא מתחרה בהם.
מר גלנט, אל תידבק אל כיסא השרד בכל מחיר. אם אתה מקנא בנתניהו, הוכח את יכולתך בגיבוש חלק מעמיתיך בליכוד סביבך, כפי שעשה בזמנו אריאל שרון. אבל אתה אינך מנהיג המסוגל להוביל מהפכה. אין לך עמדה ברורה, למעט איומים המבטאים פחד ולא נחישות. עד לא מזמן נחשבת למתנגד לאי־גיוס חרדים ולאי־שוויון בנטל. עתה, כשההכרעה מתקרבת, שמועות החלו להכין את הציבור לנסיגתך.
בשעת אמת, ועל פי מקורביך, אתה עשוי להתייצב שוב לצד העדר ולתמוך בוויתור. מתי תבין שבפוליטיקה נדרשים עמוד שדרה חזק, אמינות והיצמדות לעמדות מהותיות?
אדוני שר הביטחון, אינך כעמיתיך, סריסיו של נתניהו: דודי אמסלם, מאי גולן, עידית סילמן, עמיחי שיקלי, שלמה קרעי ועוד. אתה נבחרת לתפקידך בזכות עברך בצה"ל. כמעט היית רמטכ"ל. היֵה ראוי לתמיכה שלה זכית, אפילו מהמחנה הנגדי, תמיכה שמנעה את פיטוריך. אתה סופג עלבונות והשפלה מצד נתניהו, הן באיומיו החוזרים ונשנים לפטר אותך והן בהרחקתך מדיונים קריטיים בזמן מלחמה. אינך מגיב, אינך מתקומם. אולי בעמדתך אתה מאשר את חולשתך? את בדידותך בקרב עמיתיך במפלגה?
ישראל זקוקה למצביא שישרת את טובת המדינה. עוצמתם של צה"ל ושאר זרועות הביטחון חשובה ביותר. עם ישראל חייב להיות ראוי ללוחמיו המקריבים את חייהם. מנהיגות המפקירה את אזרחיה ושוקעת במלחמה ארוכה ללא יעדים אסטרטגיים, שמטרתם שלום, או לפחות שקט מתמשך שיביא לחיים טובים יותר לשני הצדדים, אינה ראויה לאמון העם.
הכותב הוא סופר ומו׳׳ל ישראלי החי בפריז