מינויו של ישראל כ"ץ לשר הביטחון הוא מינוי ראוי ורצוי. רבים בליכוד ראו בו המועמד הטבעי לתפקיד כבר בתחילת הקדנציה. גם בטור הזה נאמר בהקשר למועמדותו של גדעון סער לתפקיד כי בניגוד למה שנוטים לחשוב, נכון יותר ששר הביטחון יהיה אזרח ולא רב-אלוף או אלוף לשעבר, הנוטים לתפקד כרמטכ"ל-על במקום לעסוק בהנהגת משרד הביטחון והתעשיות הצבאיות והאוויריות המסונפות אליו.

רב"ט דוד בן-גוריון כשר הביטחון דאג לבניית הכוח הצבאי, לציודו ולהכשרתו. עמיר פרץ דאג לכיפת ברזל. משה ארנס אומנם נכשל בניסיונו לייצר מטוס קרב כחול-לבן שישאג כלביא, אך התקנים חדשניים שפותחו תוך כדי ייצורו שירתו את צה"ל בהשבחת מטוסי הרכש ובפיתוח מערכות אחרות לשימוש עצמי ולמכירה.

האזרח שמעון פרס כסגן שר הביטחון - דחף את נושא הגרעין. ומעל כולם היה זה לוי אשכול, שכמו בן-גוריון, כיהן כראש ממשלה ושר ביטחון ובנה לעזר ויצמן את חיל האוויר, מהלך שהניח את התשתית ליתרון האיכותי של צה"ל מששת הימים ועד היום.

כ"ץ, ששירת כקצין לוחם בצנחנים, הוא המועמד הטבעי לתפקיד מתוקף בכירותו בליכוד וניסיונו כשר האוצר, שר המודיעין ושר החוץ. כשר תחבורה הוכיח עצמו כאיש ביצוע מעולה שדיבר מעט ועשה הרבה, שזה בדיוק מה שמצופה משר ביטחון שמבין שתפקידו לשרת את צה"ל ולא לשחק אותה רמטכ"ל-על.

כ"ץ שימש שנים ארוכות כראש המטה של אריאל שרון גם בהיותו שר הביטחון, והיה שותף מלא בקבינט המלחמה, כך שהוא ממש אינו עולה חדש בתחום הביטחון.

וכאמור, בניגוד לאלופים לשעבר המתמנים לתפקיד שר הביטחון ונמשכים כמו פרפרים לאש לעיסוק בצה"ל, בהיותו משוחרר מ"תסביך הרמטכ"ל", הוא לא יתיימר לפקד על הצבא במקום הרמטכ"ל, אלא יתמקד כדרכו פחות בדיבורים ויותר במעשים לבניית הכוח וחיזוקו.

יואב גלנט שותף להישגים הכבירים של המלחמה, גם אלה שהתנה את תמיכתו בהם בהסכמת ג'ו ביידן שלא נתבקשה ולא ניתנה. מצד שני, כמו ראש הממשלה, הוא אינו נושא באחריות למחדלי 7 באוקטובר כי כמוהו מודר על ידי המערכת מהמידע המתריע שהתקבל ערב המלחמה, ולא היה שותף להחלטה שלא להפעיל את כיתות הכוננות ולא להזניק לגדר מסוקים וטנקים שהיו מונעים את האסון באיבו. חבל רק שגלנט באקורד הסיום מציע שוועדה שימנה יצחק עמית תקיים הליך שמסקנתו ידועה מראש לכולי עלמא, ובייחוד לקפלניסטים.


קריאת השכמה

הוויכוח על שמה של המלחמה שפרצה בשמחת תורה לפני יותר משנה - אם חרבות ברזל, התקומה, שמחת תורה או שמיני עצרת - כבר לא רלוונטי.

היום כבר מתברר בהדרגה כי ב־7 באוקטובר 2023 פרצה מלחמת ישראל-איראן הראשונה. זוהי מלחמה שמי שזיהה אותה הבין שלצד הסכנות היא גם פותחת סיכוי להסרת איום קיומי על מדינת ישראל.

לא צריך ועדת חקירה כדי להבין שבעוד ישראל התנהלה לה בגן עדן של שוטים ועסקה בכל מיני עניינים שברומו של עולם שפוי, עסקו אויביה בקדחתנות בהכנת מכת הפתע שתוביל להשמדת המדינה היהודית. מסתבר כי פרויקט הגרעין היה פעולת ההסחה.

השמדת ישראל הייתה אמורה להתבצע בלי להותיר טביעת אצבעות איראנית המזמינה תגמול לגיטימי, אלא באמצעות מתקפה מפתיעה, המשלבת הרעשת טילים בו־זמנית מעזה, לבנון, עיראק, תימן וסוריה, ופלישה קרקעית מקבילה מתוך הבסיסים התת־קרקעיים העמוסים באמצעי לחימה בעזה ובלבנון. כאשר במקום מטוסים יש להם טילים ומזל"טים, ובמקום טנקים - מנהרות אינסופיות.

קשה להגדיר אירוע שבו נרצחו ונפלו 1,200 בני אדם ונחטפו 250 איש – נס. אבל האסון הכבד הזה העיר את מדינת ישראל מתרדמה הרת אסון כבד פי כמה. קיימים כמה תסריטים לתוצאות מתקפת פתע רב-חזיתית משולבת טילים וקרקע. מול חלק מהם מחווירים תסריטי האימה של האלוף (במיל') יצחק בריק.

רצה הגורל ונוצר פער גדול בסדר היום של איראן וחיזבאללה מצד אחד - וחמאס מצד שני. בעוד האייתוללות עסוקים בביסוס משטרם הלא אהוד ובבלימת המפולת המאיימת על כלכלתם, וחיזבאללה בניצול המשבר בלבנון למיסוד שלטונו במדינה המתפוררת – יחיא סנוואר היה במצב שונה.

מתרוצץ כארי בסוגר. מנותק ממלחמת הירושה ברשות הפלסטינית, ובקושי נבחר מחדש לתפקידו בחמאס. בחלומותיו היה סלאח א־דין, ובמציאות ראש עיריית עזה. ובעוד הג'יהאד האסלאמי, הקטן והחלש ממנו, נלחם נגד הצבא החזק במזרח התיכון, סנוואר מתעסק בתשלום לפקידים, בביוב ובאבטלה.

ואז לקראת אוקטובר 2023 נוספה על צרותיו פריצת הדרך להסכם עם סעודיה, המובילה להסכם שיותיר אותו בשולי האירועים. סנוואר, שמכיר את המזה"ת, יודע כי באזורנו מי שלא יושב ליד השולחן, הוא ככל הנראה מנה בתפריט.

בשלב זה גמלה בו ההחלטה להתחיל במתקפה מוגבלת בדרום שתגרור את איראן ושאר גרורותיה למלחמה הגדולה, שהיות שהוא פתח בה, תיזכר כמלחמה שלו בדרך לסלאחדיניזציה, עם או בלי 72 בתולות בשמיים.

הבעיה שלו הייתה הצלחת היתר. סנוואר האמין שבגלל דלילות הסד"כ הישראלי ערב החג, יצליחו יחידות הנוח'בה המובחרות להגיע להישג מסוים. לכבוש קיבוץ או שניים ואולי אפילו בסיס. הוא העריך שהוא מוליך את מרבית לוחמיו כצאן לטבח, ולכן כדי למנוע מנוסה מבוהלת נוכח האש שתיפתח עליהם ממעט הטנקים, המסוקים וכיתות הכוננות שבשטח, הוא דאג לסמם אותם בסם הסורי קפטגון.

סנוואר לא צפה שהמתקפה של אלפי אנשיו לא תיתקל בהתנגדות של ממש ברוב הגזרות, וחייליו יגיעו לכל מקום שירצו להגיע אליו. במקום 5% הצלחה – 80%, כשעד מהרה מצטרף לחגיגה אספסוף עזתי בוזז ומשתולל. וכאשר למרבה האסון נתקלה המתקפה בחוגגי ה"נובה", היא איבדה לחלוטין כל רסן וצלם אנוש.

הפועל היוצא של האירוע היה שסינוואר נמצא משבש, שלא ברצונו, את המהלך הגדול בטרם נולד. האופי הנתעב של המתקפה שבה פתח ב־7 באוקטובר - רצח האזרחים, התקיפות המיניות, חטיפת תינוקות וזקנים - כל אלה גררו את ישראל לכניסה הקרקעית לעזה שממנה חמקה שנים ארוכות, ובעקבותיה ללבנון, ולחשיפת רובד אחר, רובד של מכונת ההשמדה האימתנית שנבנתה בשילוב של יעילות נאצית מקפיאת דם וסבלנות מזרחית.

כשהחלו הלחצים הצפויים על ישראל להיות "פרופורציונלית" והומנית, היה זה הניסיון של נתניהו וזיהוי הבעיה שהובילו אותו לעמוד בתחכום ובהתמדה מול הלחצים לעצור מצד הצבא, התקשורת, משפחות החטופים והעולם. לולא נחישותו היינו מסיימים את המלחמה כשחמאס משתקם בעזה, וחיזבאללה על גבול הצפון.

כלפי המשפחות אין לי שום טענה. חזקה עליי אמירתו של האלוף ישראל טל, גיבור ששת הימים: "כדי להציל את בני אני מוכן לשרוף את כל העולם". אבל אני בטוח שזו הסיבה שלוּ ישראל טל היה חבר הקבינט, היה פוסל עצמו מלהשתתף בכל דיון העוסק בעסקה לשחרור החטופים.


סוף נרדף - לזכייה

לפי כל הסקרים שנערכו בישראל, רוב גדול העדיף את דונלד טראמפ על פני קמלה האריס. הרוב הזה כולל אנשים מכל השקפות העולם, שכיאה לבריאים בנפשם, אוהבים את מי שאוהב אותם, גם אם הוא לא מושלם.

אבל לפי שיחות עם אנשי קפלן ומעקב אחר שידורים בערוצים שצמד הספרות 14 אינו מופיע בהם, ברור שאם היו מציבים קלפי בקפלן או באולפני 12, 13, או בתאגיד על כל שלוחותיו, הייתה האריס מקבלת תוצאה שלא הייתה מביישת את חאפז אל־אסד בזמנים הטובים.

משאלות הלב הללו גם מסבירות את האופוריה באולפנים ביום הבחירות, שהזכירה את האופוריה שיש לפני כל מערכת בחירות בישראל, הנגמרת במפח נפש ובהעמקת התיעוב כלפי מי ששוב ושוב משלח אותם לביתם אבלים וחפויי ראש. מתי כבר יבינו רודפיהם של המצליחים והמוכשרים מהם כי הם הם המפיחים ברדיפתם שלוחת הרסן את הרוח במפרשי היריב?

כשם שמי שלא הרפה מטראמפ יצר במו ידיו את הקאמבק שלו, כך מי שרודף את בנימין נתניהו, תוך חציית כל גבול של הגינות אנושית מינימלית, יקבל אותו שוב בנובמבר 2026. בגדול, ובניגוד גמור לכל הסקרים, חוץ מזה של מומו פילבר. בדיוק כמו טראמפ השבוע.


הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד
[email protected]