לכל זמן ועת לכל חפץ. אומרים שנתניהו מעודד מכך שליל גלנט 2 לא הוכתר בהצלחה רבה, שואב עידוד גם מבחירתו של טראמפ, ולכן הוא אוזר אומץ, שלא לומר חוצפה, ומעלה על דל מחשבתו את פיטורי היועמ”שית וראש השב”כ – שניים במחיר אחד, או נכון יותר, שניים בלי מחיר, מקסימום קול ענות חלושה בקפלן.

אלא שגם כשנתניהו וחבר מרעיו כבר חצו אינספור קווים אדומים בכל הקשור להרס הדמוקרטיה, אם חלילה יפוטרו גלי בהרב מיארה ו/או רונן בר, יהיה זה הקש האחרון שישבור, הפעם באמת, את גב הגמל. אפילו לממשלה הגרועה ביותר בתולדות מדינת ישראל זה יהיה צעד לפני התהום. אפשר להעריך שיהיה זה האות למחאת ענק, שאפילו המחאה נגד ההפיכה המשטרית תהיה צל חיוור לעומתה, וציבור גדול מימין ומשמאל יצא לרחובות אם וכאשר שומרי הסף האחרונים יוסרו מהדרך.

אחד המאפיינים של שלטון הרעל שהולך ומחריב את ישראל הוא הניסיון השקוף והנואל להפוך את היוצרות. אומנם, ירי פצצות התאורה לעבר ביתו של נתניהו בקיסריה ראוי לכל גינוי, וטוב שהשב”כ פעל במהירות ועצר את האחראים לכך. אבל מהעבר השני, ההסתה נגד היועמ”שית חצתה מזמן את הרף המסוכן. לא היה יועץ משפטי לממשלה בכל שנות קיומה של המדינה שחטף אש “לא ידידותית” שכזו במהלך כהונתו. אם תרצו, זהו עוד סימן שמראה עד כמה הממשלה הזו החריבה את הדמוקרטיה הישראלית וערערה את קיומה של המדינה כולה.

במקביל לגידופים הבלתי נתפסים של שרי הליכוד וחברי הכנסת המתלהמים כלפי היועמ”שית, הממשלה ממשיכה בהפיכה המשטרית. ממש לא היינו זקוקים לדברי לוין, שקרא לשוב אל “הרפורמה” המשפטית, כדי להבין שהיא לא נעלמה לשום מקום. כבר למעלה משנה לוין מטרפד את בחירת נשיא בית המשפט העליון ואת מינוים של שלושה שופטים חדשים; היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה נמצאים על הכוונת; יש ניסיון למחטף במינוי נציב שירות המדינה; ועכשיו, תחת השם המכובס "איפכא מסתברא", נולד רעיון חדש, להקים אמ"ן חלופי שישרת רק את ראש הממשלה. ועוד לא דיברנו על הטריקים והשטיקים בניסיונות לעכב את המשך משפטו של נתניהו.

הוואטאבאוטיזם השקרי בולט גם במקרה החמור של מעצר דוברו של נתניהו, אלי פלדשטיין, בגין חשדות חמורים לגניבת מסמכים מסווגים והדלפות. מיד עם פרסום הפרשה הונחה עדר הביביסטים להצביע על האשמים התורנים – אלה “שהסתירו” מידע מראש הממשלה, כאילו לא מדובר בידיעה גולמית אחת מני רבות וכאילו מדובר “רק” בהדלפה ולא בגניבת מסמכים. גם השפל המוסרי של מי שאחראי להדלפת המסמך רק כדי למנוע עסקת חטופים, לא מזיז להם.

כך נוהג העדר העיוור גם כשמסיתים נגד היועמ”שית, ראש השב”כ, הרמטכ”ל, צה”ל, מערכת המשפט, ואז מלינים על הסתה נגד נתניהו. אפילו כשזכה נתניהו לכינוי “נוכל”, מיד העתיקו השופרות את הכינוי לעבר שנוא נפשם, בנט, זה שממנו הם חוששים שיביס את נתניהו בבחירות הבאות. גם השר בן גביר, שעושה במשטרה כבתוך שלו, מלין על כך שהיועמ”שית מנסה להצר את צעדיו. עולם הפוך.

לכל זמן ועת לכל חפץ. המלחמה בעזה הסתיימה מזמן, אבל זה לא מונע מנתניהו לקשקש בעזות מצח בעת ביקור בעזה, שחמאס לא יהיה. אם בצפון מדברים על הסדרה, הרי שעל אחת כמה וכמה צריך לדבר עליה בעזה. המלחמה בעזה כבר מזמן על ניוטרל, ו־101 החטופים – חלקם מתים, חלקם מתים מהלכים בשבי. אבל כדי שההפיכה תימשך, גם המלחמה צריכה להימשך. אחרת, הממשלה תיפול, חלילה. טובי בנינו ממשיכים ליפול בקרב, המילואימניקים הגיבורים קורסים, הכלכלה נהרסת, הציבור מיואש, אבל מטרת־העל היא שרידות ממשלת החורבן. ובינתיים, זה לא מפריע לרוטמן, ביטן וחבריהם להמשיך לבזות בכנסת את משפחות החטופים ולמנוע מהן להשמיע את זעקתן.