ההחלטה השערורייתית בעלת הניחוחות האנטישמיים של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, טומנת בחובה איום אסטרטגי רב־ממדי על מדינת ישראל. מדובר בראש ובראשונה בפגיעה במעמדה ובתדמיתה של ישראל בזירה הבינלאומית. לבית הדין, הפועל מכוח אמנת רומא מאז 2002, לגיטימציה בינלאומית רחבה ו־124 מדינות חברות בו, בהן רוב המדינות הדמוקרטיות (אם כי ארה"ב וגם ישראל אינן חברות).
ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה שנגד מנהיגיה הוצאו צווי מעצר, ולמעשה ההחלטה מציבה אותה ברשימה המפוקפקת של מדינות דיקטטוריות כמו רוסיה, סודאן ולוב. מספר מדינות אירופיות, שחלקן מוכרות בעמדתן האנטי־ישראלית, בהן אירלנד, ספרד ובלגיה, כבר הודיעו באופן מפורש שיכבדו את ההחלטה. גם מדינות אחרות באירופה, כולל כאלה שנחשבות לידידותיה של ישראל, כמו גרמניה וצ'כיה, נמנעו מהבעת עמדה ברורה בשאלה אם יצייתו לצו, על אף הביקורת שהביעו נגד ההחלטה. המדינה היחידה באירופה שעד כה הודיעה במפורש שלא תציית לצו היא הונגריה.
במישור המעשי, קיים חשש כי הצווים עלולים להשליך באופן שלילי על הקשרים המדיניים, הביטחוניים, הצבאיים והכלכליים של ישראל עם מדינות דמוקרטיות רבות ברחבי העולם החברות בבית הדין. יתרה מכך, צווי מעצר של בית הדין אינם חייבים להיות גלויים. בתרחיש מחמיר, ייתכן שעל הפרק הוצאת צווים חשאיים נגד גורמים ישראליים אחרים, בעיקר מקבלי החלטות נוספים ואנשי צבא. ההחלטה אף עלולה להקרין על הליכים המתנהלים נגד ישראל בבתי הדין הבינלאומיים בהאג, ובכלל זאת התביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל על ביצוע פשעי מלחמה.
סביר כי ההחלטה תשמש כתחמושת בידי אלו המנסים להטיל על ישראל סנקציות ולקדם חרמות נגדה, ואף לעודד גורמי דה־לגיטימציה להגיש תביעות נגד גורמים ישראליים ולפנות לבתי משפט מקומיים בדרישה לחייב את הממשלות לקיים את צווי המעצר. למעשה, קיים קו ישיר המחבר בין ההחלטה להוציא את צווי המעצר לבין התגברות תופעות הדה־לגיטימציה והאנטישמיות הגואה, בייחוד מאז פרוץ המלחמה.
נוכח מכלול האיומים הניצבים בפני ישראל, ראש הממשלה נתניהו חייב לפעול לביטול הצווים ולמנוע את התקבעות המצב המסוכן, תוך אימוץ מדיניות משולבת מבית ומחוץ. בזירה הפנימית נדרש מראש המשלה לבלום לאלתר - ולא להמתין לכניסתו של טראמפ לבית הלבן בעוד כחודשיים - את כל הצעדים להחלשת מערכת המשפט, למנות נשיא קבוע לבית המשפט העליון ולהקים ועדת חקירה ממלכתית. זאת באופן שימחיש את עצמאות מערכת המשפט ושישראל חוקרת בעצמה את כל האירועים. לכך חשיבות רבה, שכן בהתאם לעקרון המשלימות, בית הדין נמנע ככלל מלהתערב במקרים שבהם מדינות מבצעות חקירות עצמאיות ומקיימות הליכים משפטיים ראויים.
במקביל, בזירה הבינלאומית ישראל צריכה לנהל מערכה דיפלומטית רחבה כדי לגייס את בנות בריתנו, ובראשן ארה"ב, להתנער מההחלטה ולהוביל לביטולה. הנשיא ביידן אומנם תקף בחריפות את ההחלטה וכינה אותה "שערורייתית", אך לא ברור אם יהיה נכון לנקוט בצעדים ממשיים נגד בית הדין. במקביל, ראשי המפלגה הרפובליקנית כבר הזהירו בלשון חריפה כי הממשל הבא ינקוט צעדים קשים נגד כל מדינה וכל גורם שיתמוך בהחלטה. עבור טראמפ יהיה מדובר במבחן למנהיגותו ולמערכת הקשרים שהוא מתכוון למסד עם מדינות במערכת הגלובלית. לכן סביר להניח שהוא יהיה נכון לאמץ צעדי ענישה חריפים ויוצאי דופן לא רק נגד חברי בית הדין אלא גם נגד כל מדינה שתתמוך בהחלטה.