נלחמים על הבית: צה"ל עומד בפני אתגר מורכב של קריסת הממלכתיות

אז שוב טעיתי. פרשת אזריה משמשת כזרז להתפרצות אופל שמחשיך את כל שמי ישראל. גל ברבריות קמאית חסרת דעת סוחף את ההמון וגורף אחריו את מי שאמור היה להיות אליטה. אך על האליטה להנהיג - להציב מערכת ערכים גבוהים ולגייס אליה את ההמון – ולא להתחנף לאחרון תגרני האספסוף. 

שני ערכים מצריכים תשומת לב מיוחדת: ממלכתיות וכור ההיתוך. לא די שהממלכתיות מושלכת לצדי הדרך כנעל ישנה ובלויה, אלא שהדבר אינו נעשה יותר בהסתר. ממלאי תפקידים בכירים ברשויות המבצעת והמחוקקת מתחרים בינם לבין עצמם בגלוי על רמיסת הממלכתיות. ואם בעבר היה כור ההיתוך פרויקט לאומי מוביל - בניית עם ראוי לשמו מתוך אסופת שבטים גלותיים - הרי היום השבטים אינם חפצים עוד בבניית ציוויליזציה עברית ריבונית. ומי שאמור להיות מנהיגות לאומית נוהה אחר השבטים ואינו נאבק עוד לבניית עם אחד, בוגר, טוב יותר. 

בפרץ ניצב הרמטכ"ל גדי איזנקוט. שני רמטכ"לים קודמים פיקדו במלחמות קשות במיוחד: יגאל ידין הפך אוסף מיליציות לצבא סדיר שגבר על חמישה צבאות פולשים, ודוד אלעזר פיקד על צה"ל בשעות הקשות של סתיו 1973. איזנקוט אמנם אינו נדרש להתמודד עם פלישת צבאות סדירים, אך הוא ניצב בשורה אחת עם ידין ואלעזר ומפקד על מלחמה לא פחות חשובה - אם לא חשובה יותר. הוא מגן על כך שיהיה בית ששווה בכלל להילחם עליו. 

האתגר הקיומי הנוכחי של ישראל אינו חיצוני, אלא פנימי. לא צבא זר יחסלנו, אלא קריסת כור ההיתוך והממלכתיות בידי השבטים ובידי המפרשים את המונח "מנהיגות" כ"לחזר אחר אחרון המצביעים" במקום "לחנך את אחרון האזרחים". סכינאי עלוב מחברון אינו איום קיומי. מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו. 

מי שמביט היום מחלונו מתקשה לראות ארץ שמצדיקה הגנה והקרבה. לשם מה ההקרבה? לשם הגנה על האופל שבחלון? איה אותה ארץ, איפה אותה שמש? ודאי ניטל זיווה. איזנקוט הוא מצביא המלחמה על הבית. המלחמה על הממלכתיות וכור ההיתוך. המלחמה על כך שישראל הראויה לשמה תמשיך להתקיים. ובמלחמה הזו אני חייל של איזנקוט.