עדיין רב הנסתר על הידוע בעניין קלטות מוזס ונתניהו, אבל מה שכבר ודאי הוא תחושת הגועל העולה מהפרשה כולה. בייחוד עולה קבס מהתנהלות מה שנחשב פעם לעיתון של המדינה. נדמה שהקלטות המפורסמות מספרות לפחות דבר אחד - "ידיעות אחרונות" הוא לא כלי תקשורת מקצועי, אלא עסק שמעצב סחורה לפי דרישות המרבה במחיר. וההוכחה לכך מצויה, על פי הדיווחים, בקלטות.



בינתיים נראה שדווקא נתניהו ניזוק מפרשת מוזס הרבה פחות ממה שהבטיחו. הרי לא מרעיש לדעת שפוליטיקאים מוכנים לעשות דילים נכלוליים כדי לקבל סיקור חיובי, וקשה לראות מה תהיה העבירה הפלילית שניתן לייחס לראש הממשלה מדיל כזה. אבל אם נתניהו אכן סחר ב"ישראל היום" בתמורה ליחס אוהד, הרי שיש בכך המחשה לשלד האידיאולוגי הרופף שלו. כאילו מבחינתו, אפילו עיתונות שדוגלת בעמדות שלו היא לא יותר מכלי משחק פוליטי. שלא לדבר על "ישראל היום" עצמו. הפרטים שייחשפו יוכיחו אם אכן מדובר בביטאון שהוקם רק לשירות הקריירה של בנימין נתניהו, או שזה כן עיתון ראוי לשמו.



"מלחמת חורמה" 



אבל תחושת הקבס לא נעצרת בשני העיתונים הגדולים ונמשכת, לפחות, גם אל ערוץ 10. מדובר בכלי עיתונאי, שכמו "ידיעות אחרונות", מנהל מלחמת חורמה נגד נתניהו ושלטונו. ערוץ שעובדיו האשימו את נתניהו וממשלתו בהתנהגות אנטי-דמוקרטית, שרומסת את העיתונות החופשית. זהו זכיין שנכשל כלכלית ואמור היה להיסגר כאשר הפר שוב ושוב את תנאי הזיכיון שלו. דווקא ממשלת נתניהו העמידה לו הלוואה ממשלתית והבטיחה את המשך שידוריו העוינים כלפיה. והנה עולה החשד שמי שהיה אחד מבעלי הערוץ, ארנון מילצ'ן, ריפד כל העת את נתניהו בסיגרים ושמפניות. האם יכול להיות שהמשכורת של רביב דרוקר וחבריו הובטחה בכוח הסיגרים של מילצ'ן? הייתכן שגם ההתקפות העיתונאיות היו כלי לחץ כלכלי?



נתניהו עצמו - אומנם יידרשו נסיבות קיצוניות כדי לבסס הרשעה פלילית נגדו בגלל סיגרים. וברור שרוב מי שנלחם בטוהר המידות שלו מנסה בסך הכל לבטל את הכרעת העם באמצעות חקירות משטרה. אבל במישור המהותי, ראש ממשלה שמקבל מתנות חד-צדדיות מאיל הון באופן שיטתי, אפילו ב-500 שקל בחודש, נוהג בצורה פסולה ומביישת. נתניהו אומנם מזעיק את תומכיו באמצעות הטענה שהכל רדיפה פוליטית, אבל אחרי שייוודעו הפרטים, הציבור ישפוט.


לתחושת המיאוס מצטרפים הנתונים שלא פורסמו בזמן אמת על היחסים הסימביוטיים שהיו לשמעון פרס עם המיליארדרים שמימנו אותו, מי שפתחו את הארנק בשירות האגו-טריפ המתמיד שלו. למה מעוררים סערה בעניין נתניהו, ולא שמענו כלום על פרס ודומיו?



לתחושת הספין מתווספת אפילו הרמת דגל טוהר הנשק והמוסר סביב פרשת אלאור אזריה. זו פרשה שהחלה בפרובוקציה עוינת של "בצלם" והועלתה על מסלול משפטי שגוי בגלל פאניקה של ראשי מערכת הביטחון מהתמונות שהופצו בעולם. התגובה המבוהלת וההליכים השגויים הוצדקו לימים בספין כזה סביב טוהר הנשק והמוסר. כך גם ההאשמות כאילו מתעצם נחשול של איומים ופגיעה בדמוקרטיה כלפי הרמטכ"ל והשופטים. במסגרת הספין, כל התלהמות של שלושה טמבלים נידחים מועלית לכותרות באופן מכוון כדי לצבוע את המחנה היריב בצבעים מטורפים.



כך, אנחנו נתונים למסע של הונאה ופרובוקציה מכל עבר. הכי חשוב שלא ליפול בפח הססמאות הגדולות של מי שמנסים לעבוד עלינו.