לא צריך להתבלבל: במפלגת העבודה חוגגים, אבל יש לזכור שקרוב ל־50% מהמתפקדים לא ראו באבי גבאי “בשורה”. הם דווקא חשבו שמי שיכול להוציא אותם מהביצה האופוזיציונית אל מוקדי השלטון הוא דווקא עמיר פרץ. וזה גם ברור למה; פרץ היה נאמן כל חייו לאג’נדה חברתית ולטיפוח הערכים שהוא האמין בהם, בעוד שגבאי בא ממקום אחר לגמרי.
גבאי התחיל, כמו רבים לפניו, באגף התקציבים באוצר, ומשם דרכו הייתה סלולה לחיקו החמים של שאול אלוביץ’. כמוהו עשו את אותה הדרך לא מעט מנערי האוצר. יום אחד הם עובדים בשירות המדינה, ולעתים גם מנהלים בשמה משא ומתן מול טייקון זה או אחר, ולמחרת הם עוברים לעבוד בשירותם של אלה שמולם הם עמדו בהיותם משרתי ציבור. הכיעור שבדבר בלתי נתפס; גם משום שכמה שנים לאחר מכן האנשים האלה פורשים כשבאמתחתם עשרות מיליוני שקלים כ”פיצויי פרישה”, כדי להמתיק עליהם את הנחיתה בשדה לא חרוש.
וגם גבאי הלך בדרכם של קודמיו במשרד האוצר. הקפיצה לחברות שבבעלות אלוביץ’, מי שנחקר בימים אלה בלא מעט פרשיות שגולשות שנים לאחור, בוודאי נראתה לו כמהלך טבעי שיסייע לו לעשות לביתו. במשך כעשר שנים, לפחות, הוא שימש בתפקידי מפתח לצדו של הטייקון שידע לבנות לעצמו פירמידה לתפארת, ולא אתפלא אם הוא ראה דברים שהיום הוא מבקש לשכוח. הוא ללא ספק ראה - וזה גם עלה מהראיון המרתק שקיימה עמו גאולה אבן־סער - דירקטורים שנבחרו בידי בעלי השליטה בחברות שבהן הוא כיהן כמנכ”ל, שדמו במידה רבה לבובות על חוט, ואולי הוא ראה גם כיצד בעלי עניין מרוקנים את הקופה של החברות על ידי הענקת דיבידנדים שמנים לעצמם בדרכים עקלקלות. וכמקובל, בשנותיו בתפקיד הוא קיבל שכר כולל בשווי של עשרות מיליוני שקלים.
החיבור עם כחלון צריך להדאיג
אבל לא זה העיקר. מה שבכל זאת צריך להדאיג היום לא מעט אנשים זו העובדה שהוא התחבר למשה כחלון, מי שהיה שר התקשורת בעת שהוא עבד אצל אלוביץ’, מה שבהחלט עשוי להעיד על דפוס פעולה מסוים. האם לגבאי לא הפריע שפטרונו החדש מחובר ללא מעט טייקונים שהקשר איתם בוודאי סייע לרפד את דרכו חזרה לשדה הפוליטי? האם גבאי ידע או שאל מאין מגיעים הכספים הרבים שהולידו עשרה מנדטים בכנסת?
אז עכשיו קצת קשה להציג אותו כמנהיג חברתי. כמו אהוד ברק בזמנו, שהתגורר בדירת פאר המשתרעת על פני מאות מטרים, תוך גילוי אטימות מוחלטת לעובדה שהוא עומד בראש מפלגת פועלים, כהגדרתה, גם אבי גבאי לא מבין שמי שמתגורר בווילה מפוארת באזור יוקרתי במיוחד, שנרכשה בכספים שהתקבלו עקב פרישה מגוף מונופוליסטי הבנוי בצורת פירמידה – וכבר ראינו שהפירמידות האלה בנויות, למעשה, על ההנחה שיום אחד הציבור ייאלץ לספוג “תספורת” – לא יכול להתהדר במה שהוא לא.
האופוריה סביבו היא רבה, אבל יש להניח שהיא תתפוגג מהר. אין בפיו כל בשורה חדשה; לא במישור המדיני ולא בכלל. הוא לועס סיסמאות שדומות לאלה שהפריח, בזמנו, אהוד ברק.
כך או כך, כל הסימנים מראים שסופו לא יהיה טוב מזה של קודמיו בתפקיד הזה; שכן ללשכה הנכספת הוא להערכתי לא יגיע.