מעולם לא הייתה האמירה "השטן (או המלאך) הוא בפרטים" רלוונטית יותר מאשר לגבי פסגת טראמפ וקים. ההודעה המשותפת שפעה הצהרות אופטימיות כגון ההחלטה לכונן בחצי האי הקוריאני שלום בר קיימא וחיות – בצד התחייבות אמריקאית להעניק לקוריאה הצפונית ערובת ביטחון (במילים אחרות, היא, אמריקה, לא תאיים עליה) ואישור מחדש מצד השלטון הצפון־קוריאני ל"התחייבות היציבה והבלתי ניתנת לערעור" לטיהור הגרעיני המלא של חצי האי הקוריאני. כדאי לשים לב לניסוח הזה, שכן כשאומרים "חצי האי הקוריאני" ולא "צפון קוריאה", פירוש הדבר שגם ארצות הברית מתחייבת לא להציב טילים או פצצות גרעיניות בדרום. ואכן נראה שההודעה של טראמפ שלא יתקיימו עוד תרגילים צבאיים משותפים עם דרום קוריאה רומזת לכיוון הזה.
פרט נוסף שיש לשים לב אליו הוא שנאמר במפורש שהדה־נוקליאריזציה לא תתחיל מיד, כפי שהאמריקאים דרשו בתחילה, אלא שתחול אחרי שיתקיימו "צעדים בוני אמון" בין שני הצדדים – ושעל השקתם תבוא הודעה בקרוב. יש עוד אמירות שמדברות על המטרה והחתירה להרבות שגשוג כלכלי לשתי הקוריאות, ואפשר לראות בהן הבטחה לביטול הדרגתי של הסנקציות עם הצפון ואולי לפתיחת ערוצים למסחר הדדי. לא נחזור על האמירה שההוכחה תהיה בביצוע, אך ניתן לשער שנושאים נוספים, כגון זכויות האדם, הדרישות של יפן בנושא חטופיה וכדומה שלא נדונו כנראה במפגש, יעלו במשך הזמן.
פסגת סינגפור לא הייתה מתקיימת אילולא הוסכם מראש שהיא תצליח – ומה שבמידה מסוימת העלימו מהציבור היה שהתקיימו מגעים אינטנסיביים בין הצדדים ובסיוע נשיא דרום קוריאה כדי ליישר מראש את ההדורים העיקריים, וזה אכן הנוהג הדיפלומטי המקובל כדי להבטיח שהפגישה בין קודקודים לא תיכשל.
ומהן ההשלכות האחרות? הנשיא טראמפ יתחזק במישור הפנים־פוליטי האמריקאי – נתון בעל חשיבות רבה לקראת בחירות האמצע בחודש נובמבר לכל מושבי בית הנבחרים ושליש ממושבי הסנאט – בחירות שעד עכשיו נראה היה שיש סיכוי טוב לדמוקרטים לזכות ברוב וכעת נראה לגביהן שיהיה "משחק חדש". אך גם מעמדה של ארצות הברית בזירה הבינלאומית צפוי שיתחזק, חרף הביקורת הקשה על טראמפ ומדיניותו בתחומים אחרים, ובפרט זה הכלכלי. עם כל הביקורת במקומות שונים, כולל באמריקה עצמה, על "הדיפלומטיה הפגומה" של טראמפ ועל התרופפות המנהיגות העולמית של ארצות הברית כביכול, שוב התברר שארצות הברית היא המעצמה העולמית שאי אפשר בלעדיה – וכנראה גם אי אפשר נגדה - ואת המסר הזה קיבלו גם איראן ואירופה.
מאחר שאין ספק שמה שקרה לא היה קורה אילולא הלחץ והאיומים המסיביים של ממשל טראמפ על פיונגיאנג – לאיומים ולאזהרות שמזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו העלה לאחרונה בנאום "12 התביעות" שלו כלפי טהרן יש מעתה משקל חזק עוד יותר. ולא רק איראן תצטרך להטות להן אוזן; גם אירופה שסברה תחילה שתוכל להמשיך בפתיחות המדיניות והכלכלית שלה כלפי איראן למרות פרישת וושינגטון מהסכם הגרעין, תצטרך להבין עכשיו ביתר שאת שלא תוכל להמשיך ולעשות שבת לעצמה.
הכותב כיהן פעמיים כשגריר ישראל בארצות הברית