לכל אדם יש בחירה חופשית. זו הנחת היסוד, שעולם הערכים שלנו בנוי על גביה. למרות זאת, כל פרשת שחיתות וריקבון דורשת מאיתנו חשבון נפש, כדי לראות אם קיים תמריץ שלילי לביצוע הפשע, וכן אם קיימת דרך נכונה וטובה להקשות על ביצוע העבירה.
 
בפרשת השוחד העגומה והמביכה הזו, אנחנו צריכים לבחון האם המערכת בנויה בצורה נכונה, כדי למנוע מינויים פסולים ולא ראויים. לכאורה, קיימים לא מעט בלמים ואיזונים שאמורים לוודא כי השופטים יהיו העילית של עורכי הדין. קיימת חובה לעבור קורס שיפוט, שמו של המועמד מפורסם ברשומות, והציבור יכול להגיש את התנגדותו למינוי.
 
בוועדה למינוי שופטים חברים תשעה שופטים מאסכולות שונות ובעלי אינטרסים שונים ומנוגדים: שלושה שופטי עליון, שני שרים, שני חברי כנסת ושני חברי לשכת עורכי הדין. מלבדם, קיימים חסמים נוספים.
 

אולם החסם הבסיסי והמוצלח ביותר למניעת שחיתות פשוט לא קיים בשיטת המינויים שלנו. קוראים לו “אור השמש”. ציוני קורס השיפוט חסויים. אדם יכול להיכשל בקורס ובכל זאת להתמנות לשיפוט, ואף אחד מלבד חברי הוועדה לא יידע זאת. אדם יכול לקבל פטור מהשתתפות בקורס, וגם את זה לא נדע. הנימוקים למינוי חסויים לחלוטין. אין פרוטוקול שמתעד, אפילו ברמה הבסיסית ביותר, את שיקולי הוועדה, כאשר החליטה למנות את פלוני או אלמוני לתפקיד.

לעזאזל האינטרס הציבורי
 
עתירה שהגיש עו”ד יצחק בם במטרה לחשוף את חומרי הוועדה ואת דיוניה לציבור, נדחתה בטענה שחוק חופש המידע לא חל על הוועדה למינוי שופטים.
כאשר אור השמש לא מאיר על הוועדה, הדרך לקומבינות ודילים מפוקפקים הרבה יותר קלה ונוחה. כל צד בוועדה מביא את המינוי שלו, הרצוי לו, ולא מתערב במינויים של זולתו. כך כל הצדדים יוצאים מרוצים - ולעזאזל האינטרס הציבורי.
 
אני קורא לחברי הוועדה, ובפרט לנשיאת בית המשפט העליון ולשר/ת המשפטים הבא/ה של ממשלת ישראל, להחדיר את אור השמש לתוך דיוני הוועדה ולשקול ברצינות רבה קיום שימוע פומבי לשופטים, בפרט לשופטי העליון, כמו בארה"ב. שקיפות היא ערך יסוד לצורך טוהר המידות של כל מערכת ציבורית ושלטונית. המערכת שעסוקה בטוהר המידות צריכה לנהוג בעצמה בדרך זו ולהוות דוגמה אישית.
 

אחרי הכל, צריך לזכור שמדובר במקרה נקודתי אחד, שבו לכאורה מונתה שופטת ממניעים פסולים, ולכן אסור להוציא את המקרה מהפרופורציות הנכונות. מדובר אומנם במקרה חמור ומזעזע, אך אחד ויחיד. על פי החשד, יו”ר לשכת עורכי הדין ניסה לקדם שופט בימ"ש שלום לבית המשפט המחוזי ממניעים פסולים ביותר הקשורים באשתו של השופט. אולם צריך לזכור שהוא כשל בכך, עקב התנגדות חברי הוועדה למינוי שופטים. רוב שופטי ישראל, שמרנים וליברלים כאחד, עושים עבודת קודש ואסור לשכוח זאת גם ביום קשה ומביך זה.