ספר פופולרי שהוצע לנוסעים בחנויות שדה התעופה של ורשה במהלך "ועידת ורשה לשלום וביטחון במזרח התיכון" שנערכה בסוף השבוע האחרון מציג את מה שהוא מתאר כ־"33 היהודים שהשפיעו על גורל העולם". ברשימה המסקרנת נמצא גם אדולף היטלר, שלטענת המחבר הוא לא פחות מנכדו הבלתי חוקי של הברון רוטשילד.
המחבר מאמץ, "ברוח חיובית", כמובן, את המיתוס האנטישמי שלפיו "היהודים אשמים בכל מה שקורה בעולם", ומסייג אותו ברוחב לב: "אולי לא בכל, אבל בחלק מהדברים, טובים ורעים". הכללתו של הצורר הגדול ברשימת היהודים המשפיעים באה ללמד שהיהודים או "יהודי", אחראים גם לשואה של עצמם. כפי שראש הממשלה הלאומן מתיאוש מורבייצקי, שביטל בחמת זעם את ביקורו בישראל, מונה את "הפולנים הרעים" בצד "היהודים הרעים" או "האוקראינים הרעים".
בפולין של היום, כמו של פעם, יש אנטישמים רבים, בצד רבים לא פחות שמייצגים את מה שעשה את פולין במשך ההיסטוריה למקום המקלט הבולט של העם היהודי, שבו הוא יכול היה לבנות, בין השאר, את הדגם הראשון של אוטונומיה דתית־לאומית בגולה. עם זאת, הבעיה מחריפה כשאופי השלטון והאידאולוגיה שלו מבוססים על לאומנות קיצונית ועל נסיון אובססיבי לבצע רוויזיה של ההיסטוריה וחקיקה מתאימה.
לא רק המשטר הלאומני בפולין אלא, כזכור, גם הקומוניסטי, עשה שימוש נרחב ומעשי עוד יותר במוטיבים אנטישמיים לביצור שלטונו. באותו תדרוך בבית "מוזיאון פולין" המפואר ליהדות ורשה התגונן בעצם ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני האשמות שהופנו אליו על כך שעשה ויתור קשה כשחתם עם עמיתו הפולני על ההסכם שהביא לתיקון "חוק הזיכרון", זה שביטל את הענישה על העבירה הפלילית של האשמת הפולנים באחריות כלשהי לשואה.
"פולנים רצחו יהודים", אמר נתניהו, "אבל אף אחד שאמר זאת לא נענש". הבעייה הלשונית היא שבפולנית אין הא הידיעה, והמשפט שתורגם לאנגלית התחיל להתגלגל וגרם למשבר. הנשיא דודה כעס, אבל הסתפק בתשובה שקיבל והאשים, כמקובל, את כוונתם הרעה של אמצעי התקשורת. ראש הממשלה מורבייצקי, איש קצר רוח ובוטה למדי, דרש לזמן את השגרירה הישראלית בפולין. שר החוץ הפולני יאצק צ'פוטוביץ', פרופסור באוניברסיטה, איש מתון יחסית ונעים הליכות, כלל לא היה מודע למשבר.
כך הסביר בשיחתנו בוועידת הביטחון במינכן, לשם מיהר עם סיום הוועידה בוורשה. הוא הודה שהיה זה ראש הממשלה שניהל את העניינים בהיעדרו. אבל בנוכחותם של עיתונאים פולנים, שלחצו עליו להבהיר מה יעשה כדי לשמור על כבודה של פולין ואיך זה ישפיע על "תהליך וורשה" ועל הפסגה המתוכננת בישראל של מדינות ציר וישגראד, אמר שר החוץ הפולני: "חבל שזה קרה ואי אפשר להסכים להצגתם של הפולנים כמבצעי השואה. זה עניין כאוב. אנחנו מצפים להבהרות ראש הממשלה נתניהו, וקשה לומר איזו החלטה נקבל לגבי ההשתתפות בוועידה". עם זאת, לדבריו, אין קשר בין המשבר להמשך התהליך המדיני של ורשה. למרות ההרגעות מהצד הישראלי, מורבייצקי סירב לבוא, וצ'פוטוביץ' עצמו נקבע כנציגה של פולין.
ואז באו הצהרותיו של ממלא מקום שר החוץ הטרי מאוד, ישראל כץ, ושמו קץ לוועידה במתכונת שנקבעה. סביר להניח, אומרים בשני הצדדים, כי הבסיס המוצק של יחסי ישראל־פולין בתחום הצבאי, הכלכלי והמדיני לא יניח למשבר להידרדר. אבל הפרשה מראה את הבעייתיות בברית מדינית בין ממשלים לאומניים מוצהרים, שיש להם, בין השאר, זיכרון והיסטוריות מקבילות, מתחרות ולפרקים מנוגדות. כך בנושא היהודי והאנטישמי, בצד נטייה לחקיקה לאומנית - "חוק השואה" משם או "חוק הלאום" מכאן, ניסיון להגבלת מוסדות החקיקה, המשפט, האקדמיה והתקשורת, ועוד.
ראש ממשלת ישראל השתתף בכינוס מדינות וישגרד כדי להציג עמדת כוח מול חלקו ה"מערבי" של האיחוד האירופי. הכינוס בישראל, אירוע תמוה כשלעצמו מבחינה דיפלומטית, נועד לחזק עמדה זו - ונכשל. מבחינה זו, עדיף הדיאלוג בין המדינות. בהקשר זה, פרשת הפסגה היא איתות אזהרה או אולי עונשה של ההתקרבות למשטרים עם הווה בעייתי ועבר מפוקפק.