בשישי לפנות בוקר יצאה לדרכה הארוכה החללית הישראלית הראשונה לירח. מאות אלפי אנשים בארץ ובעולם צפו באירוע. הרגע הזה מגיע אחרי יותר משמונה שנים של עבודה והתמדה, של בעיות הנדסיות, כלכליות, אנושיות ועוד. בעיה בלתי אפשרית שמצריכה כמויות ענקיות של כוח רצון, חוצפה, תשוקה ואופטימיות, אבל בעיקר אנשים מדהימים.
זה לא סטארט-אפ ששלושה חבר'ה יכולים לבנות בגראז', וכשהתחלנו - יריב בש, יהונתן ויינטראוב ואנוכי - היה לנו ברור מהרגע הראשון שהדרך היחידה היא לייצר צוות מנצח. חבר אמר לי השבוע "תקשיב, זה מדהים, אני לא מכיר עוד אף אחד ששולח חללית לירח", ואני עניתי "האמת, אני מכיר לא מעט כאלו". מאות אנשים טובים נרתמו למשימה - מהנדסים, אנשי חינוך, אנשי שיווק ועוד.
בהתחלה תכננו פלאפון עם מנוע רקטי ששוקלים יחד חמישה קילוגרם, אך שוב ושוב היה חסר דלק, החללית גדלה - וכך גם התקציב. למזלנו, זכינו בתומכים ובראשם מוריס קאהן, משפחת אדלסון, שוסטרמן, אדמס ועוד רבים שאפשרו לנו להמשיך לממש את החלום. יש המון אנשים להודות להם - בעמותה, בשותפינו בתע"א ועוד תומכים רבים בארץ ובחו"ל. הצלחנו לא רק להפוך את ישראל למעצמה הרביעית בעולם שמצליחה לנחות נחיתה רכה על הירח, אלא שזה מסמן בתוכו שלב חדש בעידן החלל הפרטי - חללית פרטית, לא ממשלתית, ראשונה.
עיני העולם נשואות לרגע הזה שהופך את ישראל בן לילה למובילה בתעשיית החלל האזרחי. בנחיתה, נאסוף מידע מדעי שיאפשר למדענים במכון ויצמן ובנאס"א לחקור את השדה המגנטי של הירח, בתקווה לגלות עוד על היווצרות הירח וכדור הארץ. אבל החזון האמיתי מתחילת הדרך היה החינוך - לתת השראה לדור הבא של המדענים והמהנדסים בישראל. בשנים האחרונות פגשנו מעל למיליון תלמידים - הסברנו להם איך החללית בנויה והבהרנו להם שהם אלו שיבנו את החללית הבאה.
המסע של החללית בראשית עדיין לא נגמר - בשבועות הקרובים היא תמשיך להקיף את כדור הארץ, המהנדסים בחדר הבקרה ביהוד יעקבו אחריה מסביב לשעון, ינווטו אותה ואז יתניעו את הלכידה והנחיתה על הירח. תחזיקו אצבעות. אבל גם כשתנחת, בתקווה בשלום, המסע הגדול עוד ממשיך כי בראשית, כשמה, רומזת שזו רק ההתחלה: יש עוד הרבה חלומות שצריך להגשים, אתגרים לפתור, חלליות לבנות ומקומות לחקור.