השבוע התארחתי באחת מתוכניות הבוקר. לפני דיברה מישהי, הטוענת שהיא יודעת לקרוא בכוכבים של הפוליטיקאים, וניבאה את תוצאות הבחירות הקרובות. בזמן שדיברה עברה לי בראש המחשבה, למרות הסתייגותי מקריאה בקפה, בכף היד או במפות אסטרולוגיות, שהסיכוי שלה לנבא את העתיד אינו נופל מזה של הסוקרים.
כאשר אנו מדברים על סקרי בחירות, אנו לרוב פונים למה שמכונה "הקולות הצפים". אצל שאר האוכלוסייה, משני צדי המפה הפוליטית, כמעט לא משנה מה יקרה - אנשים לא ישנו את דעתם. הבחירות הנוכחיות מתאפיינות בכך ששיעור הקולות הצפים גבוה מאוד, אולי יותר מאי־פעם, והם עשויים להכריע את הבחירות. רוב המצביעים הם אנשי מרכז, ורבים אינם יודעים איך הם יצביעו, אך יש המון גורמים בסביבה ובתורשה שמשפיעים על אופן ההצבעה.
מה באמת הסקרים בודקים? הסקרים מודדים מה בן אדם מרגיש ברגע נתון. ברגע השאלה. הבעיה היא שיש פער מהותי בין התשובה הניתנת ברגע השאלה לאופן שבו נצביע בפועל. התנהגותנו מושפעת ממגוון גורמים בסביבה שאנו לא בהכרח מודעים אליהם. כך, למשל, ריחות, מזג האוויר, מצב הרוח, מה לבשנו - כל אלו נמצאו כגורמים משפיעים על הצבעתנו ברגע האמת. אנחנו נקבל החלטה שונה אם היה גשום באותו יום, אם רבנו עם בן הזוג, ואפילו אופן ניסוח השאלה עשוי להשפיע על הבחירה. אנשים עונים שתי תשובות שונות על השאלות מי מתאים להיות ראש ממשלה ולמי יצביעו בבחירות.
גם לזמן שבו נערך הסקר יש השפעה מכרעת על התשובות שנקבל. כשאנשים נשאלים בסקרים הנערכים חודשיים לפני הבחירות או יומיים לפני, בכל עיתוי התשובות שלהם יהיו אחרות כנראה. כאשר הבחירות רחוקות, רבים עשויים לחשוב על תקווה ושינוי, וככל שמתקרב המועד צפים דברים פרקטיים, למשל מי המנהיג שייצג אותנו בפני פוטין וארדואן, שנתפסים כמנהיגים לא יציבים? מי מייצג אותנו נאמנה באסטרטגיית החוץ של ישראל?
מדוע רגש ותחושות תופסים תפקיד מרכזי כל כך בבחירות שלנו? קבלת החלטה נתפסת כתהליך מאומץ, שדורש הרבה אנרגיה ממוחנו, אבל לרוב אנו מעדיפים להפעיל את הטייס האוטומטי. אנו מעדיפים לחשוב עם הרגש ולא להשקיע מאמצים קוגניטיביים בבחירה. לכן התפתח מנגנון המאפשר לנו לקבל החלטות מהירות על בסיס מעט מאוד מידע. מעין קיצור דרך מחשבתי.
קחו למשל התקפת טילים על הדרום או פיגוע דקירה. תחושות הפחד והחרדה משתלטות על הבחירות שלנו, ואנו נחפש אחר מנהיג שייתן תחושת ודאות. במקרים אלו תהליך הבחירה נשען על הזיכרון. אנו נזכרים באדם שגרם לנו לחוש ודאות בכל האירועים הדומים, וזה משחק כמובן לטובתו של ראש הממשלה המכהן.
אף שבכל האירועים הביטחוניים האחרונים הוא נקט את אסטרטגיית ההכלה והפגין מתינות, בנימין נתניהו דאג להצטלם עם צוללות ויחידות צבאיות, ודימויים אלו נחרתים בזיכרון ועובדים שעות נוספות. לא משנה כמה רמטכ"לים ישנם בכחול לבן, או כמה אהוד ברק מנסה להציג את עצמו בתור המבוגר האחראי. דברים אלה אינם צפים בזיכרון. אם הפחד הופך לדומיננטי, הוא עשוי להביא להיעלמות של מפלגות קטנות ברגע האמת. הזיכרון הוא דינמי ואינו משקף את האירועים בפועל כלל, אלא נתון להשפעות פסיכולוגיות חזקות. בפועל, רוב האנשים אינם מודעים לכך. הם אינם מעוניינים לדעת עד כמה ההטיות הקוגניטיביות והתחושות המיידיות משפיעות על קבלת ההחלטות שלהם.
גם יכולת הביטוי וההבעה של המועמד משפיעה על הבחירה. סריקות מוחיות הראו שצפייה בדוברים כריזמטיים מובילה לפעילות רגשית מוגברת. כשעוצמת הרגש עולה, יכולתנו לעבד מידע, להבין ולנתח את המסרים - קטנה. עוצמת הרגשות המציפים אותנו מובילה להידרדרות קוגניטיבית ובמצבים קיצוניים אנו עדים למצב המדמה היפנוזה. למעשה, ככל שהמנהיג סחף יותר, כך פחות מקשיבים לדבריו, אך הרגש החיובי כלפיו מתעצם.
תתפלאו, אבל אפילו תחושות של חום וקור עשויות להשפיע על הבחירה שלנו. בימים שמשיים יש נטייה לקחת יותר סיכונים ולהיות פתוחים יותר לאפשרויות שונות מאשר ביום סגרירי - שגורם למשקיעים להסתכן פחות, מעלה את הצורך בתחושת ביטחון ויוצר העדפה של המוכר על פני החדש.
זכרי אלפא - מנגנון נוסף שעל פיו אנו בוחרים הוא מראה המועמד. יש מעין כלל אצבע שאומר שאם המועמד נראה ייצוגי, כריזמטי וממלכתי, אז הוא ככל הנראה מתאים להיות ראש ממשלה. מנגנון זה פועל גם אצל יונקים אחרים הקרובים אלינו מבחינה אבולוציונית. הגם שאצל קופים אין קמפיין בחירות, מצע או אידיאולוגיה, יש להם הנהגה הנשלטת על ידי הזכרים הבוגרים, על פי מדרג יורד למן הבכיר ביותר ("זכר האלפא") עד לנחות ביותר. הם מבססים את מנהיגותם באמצעות מפגני כוח שונים כגון ניעור ענפים, השלכת אבנים גדולות וסימור השיער. מיליוני שנות אבולוציה תכנתו אותנו ליצור אסוציאציה לא מודעת בין יכולות ההנהגה של מועמד לבין תכונות פיזיות.
אף שהאתגרים המנהיגותיים השתנו, לא עבר פרק זמן מספיק כדי לשנות הטיה זו, המושרשת בנו. שינויים אבולוציוניים מתרחשים לאורך מאות אלפי שנים. לכן אנו ממשיכים לקשר בין מראה המועמד ליכולותיו כמנהיג, אך בניגוד לקופים, אנחנו מלבישים על הבחירות שלנו טיעונים רציונליים.
כשאנו נאלצים להחליט, אנו שואלים את עצמנו באופן לא מודע מי מתאים להיות מנהיג - והדמות העולה בתודעה תהיה כזו שתתאים לסטריאוטיפ פיזי - כזו שתשרה עלינו תחושת ביטחון. לא משנה כמה התפתחנו, כמו כל חיה אחרת על פני כדור הארץ, מוחנו עדיין רווי מזכרות פסיכולוגיות מהמסע האבולוציוני שעברנו במשך מיליוני שנים.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי במרכז הבינתחומי הרצליה