לפני כשבועיים רעשה הארץ סביב שאלת ההפרדה המגדרית באירוע בפארק בעפולה. כשאז הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת, זה הוציא החלטה שאין לערוך במתחם ציבורי ועל חשבון הציבור אירוע מגדרי, והכל על פי החוק הקיים של שוויון בין גברים לנשים ועל פי החלטות הממשלה.
הסערה שחולל פסק הדין במחנה החרדי הייתה גדולה. מדוע לא נותנים לנו לחגוג על פי דרכנו ההלכתית? שאלו החרדים. ש"ס, בראשות שר הפנים הרב אריה דרעי, הרימה את הכפפה ועתרה לאותו בית משפט מחוזי, הפעם נגד עיריית עפולה. המחוזי נענה לאתגר, ולאחר שכשלו ניסיונותיו לפשרה, פסק שאפשר לערוך אירוע מגדרי שיש בו הפרדה בין גברים לנשים.
הנהגת ש"ס מיהרה לחגוג, ודרעי הופיע על בימת האירוע על מנת להפגין את ניצחונו בבית המשפט. אלא שהחגיגה הייתה מוקדמת. באותה שעה שבה התרחש האירוע, הוגש ערעור לבית המשפט העליון, וזה החליט לבטל את פסק הדין השני שניתן בבית המשפט המחוזי, ולהותיר על כנו את פסק הדין הראשון האוסר הפרדה מגדרית.
בית המשפט העליון בערעור לא נכנס לגוף העניין והסוגיה, אלא קבע הלכה פרוצדורלית שבית משפט מחוזי אחד לא יכול על פי הדין הקיים לבטל פסק דין שניתן יום קודם על ידי אותו בית משפט בהרכב אחר. הוא לא מהווה ערכאת ערעור על אותו בית משפט.
אלא שהאירוע עצמו כמעט הסתיים, והחלטת בית המשפט העליון לא שינתה את המציאות. משפטית זה היה ניצחון קצר מועד, אך פסק הדין בעליון מחייב.
בין לבין פרסם בסוף השבוע שעבר היועמ"ש אביחי מנדלבליט חוות דעת בעניין, שבה שינה את עמדת משרד המשפטים והממשלה שהייתה נהוגה ומחייבת עד כה. הוא קבע כי בנסיבות מסוימות, שאותן מנה בחוות דעתו, שיקול הדעת בדבר עריכת אירוע בהפרדה ניתן בידי קברניטי העיר שבה אמור להתקיים האירוע. כזכור, חוות הדעת של היועמ"ש מחייבת את הרשויות הציבוריות עד להחלטה אחרת של בית המשפט העליון, ומעניין מה היא תהיה. בעבר, ולא רק פעם אחת שינה העליון את פסיקותיו ואת חוות הדעת של היועמ"ש.
הנושא אותגר בראשית השבוע פעם נוספת בבית המשפט המחוזי בחיפה, בעקבות פרסומים על אירוע דומה שמבקשים החרדים לערוך בעיר במתחם ציבורי. בית המשפט המחוזי בחיפה חזר אל פסק דינו של בית המשפט הראשון בעפולה וקבע כי האירוע בהפרדה לא יתקיים. ביהמ"ש קבע: "שוויון הוא נשמת אפה של מערכת מינהל ציבורית".
גם ההנחיות החדשות של היועמ"ש לממשלה לא ממש הועילו לטיעון החרדי, משום שמנדלבליט עצמו קבע שבחיפה לא התמלאו אותם תנאים המתחייבים על פי חוות דעתו ומתירים אירוע מגדרי. נותר עוד להמתין ולראות אם החרדים יערערו לעליון, ואז יהיה ככל הנראה פסק דין סופי, תקדימי ומחייב לגופו של עניין.
שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, כתב בנושא זה: "הפרדה משמעותה כפירה ביכולתן של נשים להיות בקרב גברים ומכאן קצרה הדרך לקריסת השוויון". בהמשך שאל פרידמן: "האם המחנה החרדי היה מסכים שיום אחד בשנה ברחבת הכותל המרכזית יוכלו נשים וגברים להתפלל ביחד?". לדבריו, "שוויון לנשים היה ונשאר עקרון יסוד של התנועה הציונית, והפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי אינה מתיישבת עם עקרון יסוד זה".
אילו החרדים במקום לאתגר את בתי המשפט ואת הציבור החילוני היו מקיימים את האירוע באולם פרטי ועל חשבונם, כי אז הבעיה לא הייתה מתעוררת. ברשות הפרט המדינה איננה מתערבת, וכל אירוע מגדרי במקום פרטי יכול להיערך לפי רצון המשתתפים. שונה הדבר כשמדובר באירוע ציבורי ועל חשבון הציבור.
על הקפאה ונזיפה
ביהמ"ש העליון הקפיא את מינויו של המיועד להיות מנכ"ל משרד המשפטים, אל"ם (במיל') אופיר כהן, למרות החלטה קודמת של ועדת מינויים ממשלתית בראשות נציב שירות המדינה.
בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל בית המשפט כמעט לא התערב במינויים, קל וחומר במינויים למשרות אמון. אך בעשורים האחרונים, בעיקר כשנוצר הרושם שמינויים מסוימים נעשים מתוך שיקולים זרים ולאו דווקא ממונים האנשים בעלי הכישורים המתאימים, ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ מתערב גם מתערב. אומנם בינתיים מדובר בהקפאה זמנית שהפכה לצו ביניים וייתכנו שינויים בהחלטת בג"ץ - אך בצו הביניים הזמני יש משום אמירה שמראה על כיוון מסוים.
כידוע, מדובר בממשלה ששולטת מכוח חוק יסוד "הממשלה" ועקרון הרציפות, ולא מכוח אמון הכנסת והציבור. אין בחוק הוראות מפורשות על האסור והמותר לממשלה לעשות בתקופה זו של הבחירות, אך קיימות הנחיות של היועמ"ש. עד להחלטה אחרת של ביהמ"ש העליון, החלטות אלו דינן כדין חוק מחייב בכל הקשור במשרדי הממשלה וברשויות הציבוריות האחרות. ההנחיות הללו קובעות במפורש שכשמדובר בממשלת מעבר אין לבצע מינויים שאינם חיוניים לתפקודה התקין של הממשלה.
עם כל הכבוד לצורך במנכ"ל למשרד המשפטים, מינוי כזה לא ישפיע על תפקודה של הממשלה. גם בתפקידים שיש להם השפעה לא ממהרים למנות מינויים בתקופה זו. כך למשל בתפקיד מפכ"ל המשטרה מכהן ממלא מקום. בתקופה זו גם לא נהוג לפטר פקידים בכירים, משום שיש סיכוי לא מבוטל שהשר שמונה באופן זמני למשרתו לא בהכרח יאחוז בה גם לאחר הבחירות, ואין זה ראוי שהוא יקבע למחליפו את מנכ"לו.
כל האמור לעיל כנראה לא שכנע מספיק את אמיר אוחנה, שר המשפטים החדש, שמצא דרך להראות את הדרך החוצה למנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור - מי ששירתה בהגינות את ציפי לבני ואיילת שקד, שתי שרות משפטים שקדמו לו. מפרסומים שונים עולה כי פלמור לא רוצה לשוב למשרתה, ולכן טבעי שבתקופה הזאת ימצא השר עובד בכיר אחר במשרד המשפטים שימלא את תפקיד ממלא מקום המנכ"ל, ויש רבים שמתאימים לכך במשרד המשפטים.
אין באמור בדברים האלה כדי להטיל פגם כלשהו במועמד לתפקיד המנכ"ל, ויכול להיות שכהן הוא בעל כישורים מתאימים לשאת בתפקיד באופן קבוע. כמובן שאם אוחנה יזכה לכהן כשר המשפטים הקבוע, הוא יוכל למנות את מי שמתאווה נפשו לתפקיד מנכ"ל המשרד ובלבד שיהיה ראוי למשרה.
בסוף השבוע שעבר התקיים הדיון הראשוני לגופו של עניין בבג"ץ, בהרכב שבראשותו עמד מי שהיה פעם היועמ"ש לממשלה, השופט מני מזוז. הוא לא חסך שבטו משר המשפטים, ובמשתמע גם מנציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ, שהשתכנע שיש דחיפות המחייבת מינוי מנכ"ל למשרד המשפטים דווקא עכשיו בתקופת ממשלת מעבר. בג"ץ - שב־2005 קבע שאין לבצע מינויים בתקופת מעבר - אומנם לא קבע סופית את עמדתו, אך הוציא צו ביניים האוסר על המינוי של כהן עד לסיום הדיון.
"השאלה המרכזית היא אם היו נסיבות שהצדיקו הפסקת כהונה ומינוי מנכ"ל חדש בתקופת בחירות", תהה השופט מזוז. השופטים עדיין מצפים לתגובה מעודכנת של הפרקליטות ושל מנדלבליט, ובהחלט מעניין אם יאמצו את ההחלטה מ־2005 או ישנו את ההלכה ברוח הימים הנוכחים. ימים יגידו.
באמונה שלמה
אינני חשוד באהדה יתרה לשרת המשפטים הקודמת איילת שקד. לדעתי היא הייתה שרת המשפטים המסוכנת ביותר שכיהנה אי־פעם בממשלות ישראל, ומלחמתה בבית המשפט העליון הייתה חתירה תחת יסודות הדמוקרטיה.
בבחירות אפריל 2019 היא ליהקה את עצמה כפרזנטורית של בושם "פשיזם" במסגרת תשדיר בחירות. לדעתי, היא באמת ניסתה לשווק את המוצר הזה, אם כי לא כבושם, ולמרבה השמחה - לא בהצלחה יתרה.
אבל דווקא בניסיון הנואל של יריביה הפוליטיים לערוך לה "חיסול ממוקד", על ידי כך שפרסמו כאילו הבטיחה לנתניהו שתפעל למענו ותפעיל את השפעתה על היועמ"ש על מנת שלא יעמיד אותו לדין או לא יתנגד לחסינותו בתמורה לשריונה לרשימת הליכוד לכנסת - טענות שהוכחשו על ידיה כמובן - אני מאמין לה. לא רק משום שהיא איננה נתפסת בעיני כתחמנית פוליטית, אלא גם משום שלאחר השנים הרבות שבהן ביליתי בלשכת שר המשפטים, אני יודע שהאפשרות ששר המשפטים ילחש על אוזנו של היועמ"ש בקשות הנוגעות להעמדה לדין של שרים, קל וחומר של ראש ממשלה, לא קיימת. זה פשוט לא עובד כך.
בהחלט יכול להיות שנציגים מטעם עצמם שהציגו את עצמם כשליחיה ניסו "למכור" לבכירי הליכוד את הבטחת השוחד הזו, אך אני בטוח שזה לא היה על דעתה או בידיעתה. אני אומנם לא אוהד אותה ואת השקפותיה הפוליטיות, בעיקר על מערכת המשפט, אבל אני עדיין חושב שהיא הגונה וישרה בהתנהלותה כפוליטיקאית.