ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר במהלך קמפיין הבחירות שלו כי יפעל להחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן וצפון ים המלח. ניתן להתווכח על התועלת הפוליטית של הצהרה זו, ואם היא משרתת את נתניהו במאמציו להיבחר שוב, כאשר רבים בציבור כבר לא לוקחים ברצינות את הבטחותיו. אבל קשה להתווכח אם העובדה שהצהרה זו, אפילו ללא כל כוונה ליישם אותה, מסיבה נזק לאינטרס הישראלי בזירה המדינית העולמית ומעמיקה את המשבר עם ירדן.
גינויים רבים יצאו מיד נגד הצהרה זו, מצד הפלסטינים, מצד ערב הסעודית והליגה הערבית, מצד מדינות אירופה, ובקרב הקהילה היהודית באמריקה. הממשל האמריקאי נאלץ להצהיר כי הוא נאמן לעמדתו המסורתית בקשר לשטחים אלו. אולם בולטת מכל ההצהרות הללו היא תגובתה של ירדן, שכנתנו הגדולה ממזרח, שעמה חתם רבין על הסכם שלום ב־1994, המהווה נכס אסטרטגי ביטחוני ומדיני אדיר למדינת ישראל. נתניהו לא הזכיר אותה כלל בנאומו. עבור ירדן, ובייחוד עבור המלך עבדאללה, הצהרה זו היא עוד אצבע בעין, ועוד מכשול פוליטי.
היחסים עם ירדן נמצאים על מדרון חלקלק. בקושי התרוממנו מאז המשבר עם המאבטח בשגרירות ב־2017 וסירוב ירדן להשיב את השגרירה, ואנו ממשיכים לפגוע ביחסים עם ירדן ולהקשות על המלך הירדני להגן על הסכם השלום עם ישראל אל מול הלחצים המגיעים מלמטה. אירועי האלימות החוזרים ונשנים סביב הר הבית מוסיפים אנרגיה כל פעם מחדש ללחץ המתמשך ברחוב הירדני.
רק בחודש שעבר, בעקבות עוד סבב מתיחות סביב המקומות הקדושים בירושלים, המליץ הפרלמנט לממשלה הירדנית לבחון מחדש את הסכם השלום עם ישראל, לגרש את השגריר לישראל ולקרוא לשגריר הירדני בישראל לשוב הביתה.
ומה ישראל עושה כדי להתמודד עם מגמות אלו? ראש הממשלה מצהיר כי הוא רוצה לפעול לסיפוח בקעת הירדן וצפון ים המלח, לסגת ממחויבותה של ישראל לפתרון שתי המדינות, ובכך לצאת נגד העמדה הירדנית, האינטרסים הירדניים, ויכולתה של ירדן להתמודד עם התביעות הפלסטיניות. מדהימים הדיווחים על כך שראשי מערכת הביטחון - הרמטכ"ל, ראש השב"כ - נאלצו להניא את נתניהו, כשעה לפני הצהרתו, מהכרזה על סיפוח מיידי והחלת הריבונות בו במקום. מזל שיש מי שהאינטרסים של מדינת ישראל וביטחונה עדיין עומדים לנגד עיניהם.
הפרלמנט הירדני. צילום: רויטרס
באוקטובר 2018, בעקבות לחצים שהגיעו מהרחוב, הודיעה ירדן כי בהתאם להסכם השלום, ולאחר 25 שנה, היא מתכננת להפסיק את החכרת השטחים החקלאיים באזור צופר ואי השלום/נהריים לחקלאים הישראלים. בהתאם להסכם נפתחה תקופה של שנה לקיום משא ומתן עם הירדנים כדי לבחון כיצד ניתן למנוע צעד זה, ולאפשר לחקלאים הישראלים להמשיך ולעבד את אדמותיהם. זה אינטרס ישראלי ברור. מה עושה נתניהו חודש לפני תום המועד? מצהיר על כוונתו לספח את בקעת הירדן וצפון ים המלח כדי לקושש עוד כמה קולות, ומקשה עוד יותר על הסיכוי להגיע עם הממלכה ההאשמית לסיכום אפשרי.
חובה על מי שרוצה לדאוג לאינטרסים של מדינת ישראל לפעול לשיקום היחסים עם ירדן. ניתן לנצל את ציון 25 השנים להסכם השלום, באוקטובר הקרוב, כדי להוביל קמפיין ציבורי המציג את התועלות הרבות הצומחות מההסכם לשני העמים. ניתן גם לקדם שיתוף פעולה סביב פרויקטים כלכליים ותשתיתיים משותפים – מפעלי מים ואנרגיה, איכות סביבה, אזורי תעסוקה ופיתוח תחבורה. ניתן גם להכיר בתפקידה של ירדן ביחס למקומות הקדושים בירושלים ולהקים מנגנון תיאום ושיתוף שיסייע בניהול המקום הנפיץ הזה.
