ההתעללות נמשכת: חלפה בדיוק שנה מאז שעבר בכנסת חוק הפיקוח למעונות יום לפעוטות ביוזמתן ובהובלתן של השרה יפעת שאשא־ביטון וח"כ קארין אלהרר, חוק לו פיללו ההורים במשך עשור, ולאחר קיץ סוער בו נתבשרנו על מקרי התעללות כואבים ובלתי נתפסים.
החוק, החל על כלל המסגרות לגילי לידה עד שלוש (מסגרות ציבוריות ופרטיות כאחת, המונות שבעה ילדים ומעלה), נועד לשמש כחומת מגן עבור הפעוטות. תפקידו הוא להבטיח שאנשי הצוות העמלים בטיפול בילדינו הם ללא רישום פלילי ובעלי הכשרת עזרה ראשונה, וכן לוודא את תקינות המבנים בהם מצויים הפעוטונים ומעונות היום השונים.
אלו מרכיבים חשובים, אך הדרך לטיפול ראוי בילדינו היא, לצערנו, עוד ארוכה. גם יישום החוק אינו נראה לעין בשל אי־היציבות השלטונית, במסגרתה מתעלמת ממשלת המעבר מהנושא באופן סדרתי. אין חדש תחת השמש: ההפקרות של פעוטות עדיין כאן ואנחנו ממשיכים להתבשר על מקרים בהם עולים סימני שאלה גדולים באשר להתנהלות במעון. ביטחון ילדינו נותר בסכנה ממשית.
כל עוד מדינת ישראל לא תמקם את תחום הגיל הרך בראש סדר העדיפויות הציבורי ותקצה לכך משאבים ראויים - לא יירשם שינוי של ממש. על המדינה להרחיב את מערך הפיקוח המונה כיום בסך הכול 22 מפקחות ארציות, האמונות על אלפי מסגרות, שמספרן הולך וגדל. יש לשפר באופן מיידי את התקינה (היחס בין מספר המטפלות למספר הילדים באחריותן) ותפוסת הילדים בכיתות המעון, בכדי לאפשר לאנשי הצוות מתן מענה פיזי ורגשי לכל ילד וילד.
רק בחודש ספטמבר האחרון חשף דוח ה־OECD שמדינת ישראל ממוקמת בתחתית רשימת המדינות המפותחות בנושא השקעה לכל ילד. כלל המחקרים מעידים על כך כי מדובר בשלב קריטי ביותר בהתפתחות הילד - ועל מנת לייצר תחושת אמון בסיסי במבוגר המטפל בהם ויציבות נפשית, אין להתפשר על איכות ההון האנושי במסגרות. גם הרשות המקומית חייבת להיות מעורה בנעשה ולדעת היכן בדיוק נמצאים הילדים בתחומה ומי מטפל בהם.
סרטוני הזוועות אליהם נחשפנו בקיץ שעבר מעידים על אוזלת יד של המדינה. מקרים מצערים אלה יימשכו כל עוד לא יהיה פיקוח אמיתי על הידיים שמנענעות את העריסה. נדרשת תוכנית לאומית ישימה, מעמיקה ומתוקצבת למען ביטחונם ועתידם של מי שהם האוצר החשוב מכל, אזרחי העתיד של מדינת ישראל.
הכותבת היא רכזת הקואליציה לחינוך מלידה מבית "אנו"