בדרכו אל בית המשפט מבצע ראש הממשלה בנימין נתניהו את כל הטעויות האפשריות ויוצר לעצמו סביבה עוינת בקרב מי שיחרוץ את דינו. הוא תוקף את המשטרה, את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה, את התקשורת ואת החלקים מהציבור שלא מסכימים עם דרכו, ומן הסתם בקרוב יתקוף גם את בית המשפט.
נכון שמשפט צריך להתנהל בסביבה סטרילית ואין לערב אלא את הראיות והחוק, אך השופטים והתובעים הם רק בני אדם, ואין ספק שרעשי הרקע שמשמיעים נתניהו וסביבתו משפיעים עליהם.
למרבה הצער, ראש הממשלה איננו נושא המשרה הראשון במדינת ישראל שמועמד לדין, אך הוא ראש הממשלה הראשון שמועמד לדין בעת כהונתו. זה שנים שנתניהו נמצא בתוך הקורלס המשפטי, ועכשיו עליו לנהוג בכבוד ולהרכין ראש בפני מערכת האכיפה, שהרי גם ראש הממשלה כפוף לשלטון החוק.
כאדם נבון היה עליו ללמוד מניסיונם של אחרים. כשהשר לשעבר צחי הנגבי הועמד לדין, הוא לא פצה פה נגד המערכת המשפטית והאכיפתית, ולדעתי הדבר סייע לו. השר אריה דרעי אמר פעמים רבות כי טעותו הגדולה ביותר הייתה התנהלותו מול מערכות אכיפת החוק. הפעם, כששוב מתנהלת נגדו חקירה, הוא לא תוקף את המערכת כבעבר.
# # #
חברי פרופ' דן קורן ואני סיימנו לאחרונה את כתיבתו של ספר בשם "שניים עשר המופלאים", העוסק ב־12 ראשי ממשלות ישראל ומספר את סיפור הגעתם למשרה הרמה ומתאר את כהונתם. ניסינו לדרג ולהעריך כל ראש ממשלה על סמך התנהלותו והישגיו, ולבסוף גם לתת לו ציון. כדי לעשות זאת השתמשנו במודל שפיתח פרופ' למדעי המדינה מארה"ב.
בניתוח שערכנו, נתניהו קיבל ציון והערכה לגמרי לא רעים, שמיקמו אותו במשפחה המכובדת של ראשי הממשלות יצחק רבין, שמעון פרס, אריק שרון, מנחם בגין ולוי אשכול. לדעתנו, ההידרדרות בתפקודו ובהתנהלותו כראש ממשלה חלה בכהונה האחרונה. מסיבה כלשהי הוא איבד בצורה ניכרת את הממלכתיות ואת האיזון, שהם צורך חיוני וקיומי של כל ראש ממשלה.
לא שהוא היה חף מטעויות עד הקדנציה האחרונה, אך הטעויות שלו היו סבירות ומידתיות, ממש כפי שראשי ממשלה אחרים טעו ושגו. אך מאז שזכה בבחירות האחרונות הטעויות השתלטו על סדר יומו, והתנהלותו קטסטרופלית, הן למדינה והן לעצמו.
האסטרטגיה שבאמצעותה העדיף את הבייס הליכודי, היעדר הממלכתיות, הפלגנות ואפילו ההסתה - לרבות ההתנפלות על התקשורת - היא טעות שלטווח ארוך ראש ממשלה לא יכול להרשות אותה לעצמו, גם אם פה ושם יש לו הצלחות מקומיות.
כשהחלו החקירות השונות נגדו, כתבתי בטור זה שלא חשוב מה יאמר ראש הממשלה על חוקריו במשטרה ובפרקליטות, ולא חשוב מה יאמר על שופטיו - הוא נמצא בנתיב שממנו אין מוצא, אלא רק ראיות וחוק. בסופו של דבר, הוספתי, הוא יגיע לבית המשפט אם אכן יימצא בחומר החקירות חומר מרשיע לכאורה.
ניסיון חייו במדינת ישראל צריך היה ללמד אותו שאיומים לא מרתיעים את המשטרה או את הפרקליטות מלמלא את תפקידן, והם גם לא עובדים על היועץ המשפטי לממשלה. הסתה נגדם רק מביאה נזק לראש הממשלה ולא תועלת, בעיקר בדעת הקהל ובמשפט עצמו.
פניתי אליו אז ואני פונה אליו עכשיו, משום שבהשתלחותו הבלתי פוסקת והבלתי מרוסנת נגד מוסדות אכיפת החוק ובתמיכתו בהפגנות ההמונים (שלא זוכות לגיבוי מהנהגות הליכוד והימין) הוא פוגע בכל סמלי שלטון החוק ומנסה לנפץ אותם. לדעתי, הנזק הוא לא בלתי ניתן לתיקון ולא רק בשל ניפוץ הממלכתיות, אלא בעיקר משום שהוא פוגע בעצמו. ואני מאלה שלא רוצים לראות עוד ראש ממשלה בדרכו אל ההרשעה והכליאה.
ההשתלחויות של נתניהו בפרקליטות בכלל ובשי ניצן וליאת בן ארי בפרט הן בעיניי טעות אסטרטגית חמורה, שתתרום תרומה מסוימת לכך שראש הממשלה יביא על עצמו את גזר דינו.
מאז נפתחו חקירותיו החל נתניהו בהתקפות ארסיות על המשטרה, המפכ"ל לשעבר, הפרקליטות והיועמ"ש. הוא ניפץ את כל סמלי החוק בלי חשבון. הוא ממש "שורף את המועדון". אסור לשכוח שנתניהו ופרקליטיו עתידים להיפגש בבית המשפט מדי יום עם התובעים בתיקים, שהם ליאת בן ארי וצוותה. זו האחרונה תדווח בתדירות גבוהה לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי על התפתחויות במשפט ותבקש הנחיות. עוינות מצדם איננה תורמת לעניינו של נתניהו.
ההליך המשפטי צריך להיות נקי משיקולים אישיים, אבל קשה להניח שהפרקליטה בן ארי, בהיותה בשר ודם כמו כולנו, תוכל להתעלם מההתקפות הארסיות של נתניהו עליה ומהדרישה חסרת ההיגיון של תומכיו להכניס אותה למעצר. בסופו של דבר, המוטיבציה האישית שלהם להרשיע את נתניהו מן הסתם תיקבע גם לנוכח ההשתלחויות שלו. ולכן אם היה מקשיב לעצותיי או לעצת עורכי דינו הקודמים, היה מנסה להגיע להסדר על ויתור על ראשות הממשלה או על כהונה פוליטית אחרת (בהתבסס על תקדימי יצחק רבין ועזר ויצמן היה עליו להתפטר מכל תפקידיו).
בכל מקרה, גם אם הוא חפץ שצדקתו תצא לאור ומבקש לצאת זכאי במשפטו, הוא לא מועיל לעצמו ולמטרתו. נכון שיש לו סיפוק והנאה מסוימים מכך שיש קומץ שבקומץ שמושפע מדבריו ואפילו יוצא לרחובות, אך זו לא עת לתרגילי מנהיגות. זו עת לשימור עצמי.
המשפט הצפוי לו איננו קל כלל ועיקר, אף על פי שלדעתי שני חלקי כתב האישום העוסקים בתקשורת מורכבים ובעייתיים, והחלטה של בית המשפט בעניינם עשויה להפתיע.
הוראת השעה
בעוד אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לבחירות נוספות, קשה להבין מדוע ראשי כחול לבן מתעקשים לא להעניק לנתניהו לכהן ראשון כראש ממשלה במשך מספר חודשים במסגרת הרוטציה המתוכננת. אם החשש הוא שנתניהו לא יפרוש בתום התקופה המוסכמת ולא יאפשר לבני גנץ להקים ממשלה, הרי אפשר להסדיר זאת במסגרת חקיקה כהוראת שעה או כתקנה שלא ניתן יהיה לשנותה.
גם החשש שנתניהו ינסה לפזר את הכנסת עם תום תקופתו כראש ממשלה ברוטציה ניתן למניעה, למשל בקביעה בחוק כהוראת שעה שכהונתה של הכנסת ה־22 תימשך ארבע שנים, אלא אם כן לפחות מאה חברי כנסת יצביעו על פיזורה. בנוסף, בזמן שנתניהו יושבע בכנסת כראש הממשלה במסגרת הרוטציה, יושבע גם גנץ וייקבע על ידי מליאת הכנסת שכהונתו תיכנס לתוקף במועד המוסכם.
אם יגיע למשפטו כראש ממשלה, כי אז קובע חוק יסוד "הממשלה" לאמור - "כתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים שיישב בהרכב של שלושה שופטים". כלומר, הוא יעמוד למשפט מול שלושה שופטים ולא מול שופט אחד. בנוסף, מקום משפטו יהיה בירושלים.
אינני מבין מה בדיוק מפריע לאנשי כחול לבן בכך. כשאהוד אולמרט הועמד לדין בפרשת הולילנד, דן אותו שופט אחד והמשפט התנהל בתל אביב. לבסוף ראש הממשלה לשעבר זוכה. כך שאם זה רצונו של נתניהו - לו יהי.
