מעבר לתחושת הזעם בקרב רבים, נוצרת תחושת תוגה כבדה שגורמת לגעגוע למדינה שהייתה כאן פעם. מדינה עם אחריות לאומית, עם ממשלות ומנהיגים מזן אחר, שלמרות תככים ויריבויות שהיו כאן תמיד, הציבו את המדינה לפני אינטרסים ושיקולים אישיים ומפלגתיים.
עם העובדות קשה להתווכח, מדינת ישראל של ימים טרופים אלה אינה המדינה שחלמו אבות הציונות, הביל"וים, אלה שייבשו פה ביצות ולחמו בקדחת ובשכנים הפורעים שמיררו את חייהם. זו גם לא המדינה שחלמו עליה מקימי המדינה, דור תש"ח והדורות שנולדו ולחמו כאן בכל מלחמות ישראל לאורך כמעט 72 שנותיה.
אני רואה בדמיוני רבים קופצים ממקומם כדי לסתור את דבריי, ובעיקר להגן על עשר שנות "תור הזהב" של ממשלת נתניהו באמצעות רשימה ארוכה של מעשי נסים שנזקפים לזכותו של נתניהו, רשימה שבה מצוידים כל מעריציו: המצב הביטחוני הנפלא, היותנו מעצמת־על, מצב כלכלי שלא היה כמוהו מאז הקמת המדינה ועוד.
"תראה את מספר המובטלים הנמוך ביותר אי פעם", הם אומרים, ומוסיפים: "תראה את תנועת הנוסעים בבן־גוריון, מאז בריאת העולם לא ראו כאן יהודים בנדידה כזו. ואת התורים ליד המסעדות המפוצצות ראית? ומה אתה אומר על הכבישים העמוסים במכוניות חדשות?", וכמובן: "בכל העולם סוגדים למדינת ישראל ולבנימין נתניהו, גדול המנהיגים היום בעולם".
לך תגיד להם עכשיו שזה מזכיר הרבה פרקים בהיסטוריה הארוכה של עמנו, שבדרך כלל הסתיימו באותו פסוק ידוע מפרשת "האזינו" בספר דברים: "וישמן ישורון ויבעט". אוי לכל הטוב הזה, שרבים היו מוותרים עליו והיו שמחים לשוב לאותם ימים שמנהיגים במדינת ישראל חיו והתנהלו בצניעות, ביושרה ובדאגה אמיתית לעם לפני הדאגה לעצמם; לראש ממשלה בדמות דוד בן־גוריון ששימש דוגמה ומופת לחזון כשהתיישב בשדה בוקר, בצריף צנוע בלב הנגב המרוחק וראה בחינוך, בקליטת עלייה ובדאגה ליישובי הספר כערכים עליונים.
ללוי אשכול שפעל ללא לאות להפיכת עיירות הפיתוח למרכזי תעשייה, לביסוס המשק ושבקולו הרועד ערב מלחמת ששת הימים בניסיון להרגיע את העם דרך הרדיו, אפשר היה לחוש את האחריות ואת הדאגה לעם ולמדינה שאפיינה אותו.
געגועים גם למנחם בגין. סמל ומופת לצניעות, שלמרות שנותיו הארוכות באופוזיציה הקפיד תמיד לשמור על ההדר הבית"רי, גם ברגעים הקשים ביותר של חיכוכים פוליטיים, וברגע של אמת כמו ערב מלחמת ששת הימים, למרות הפערים והמשקעים, הצטרף ללא תנאי לממשלת מפא"י. היה זה בגין שדאג תמיד להזכיר שיש שופטים בירושלים, גם כשפסקו בניגוד לאמונתו.
מתעורר געגוע גם ליצחק רבין שהקפיד לקחת אחריות על כישלונות, כך היה כאשר נכשל ניסיון החילוץ של נחשון וקסמן וכך היה עם חשבון הדולרים של אשתו עת לא היסס לרגע והתפטר.
עכשיו לך תסביר בשעות קשות אלו לאותו ציבור תומך נתניהו שחש שהוא חי בגן עדן בגלל המסעדות המלאות, בגלל התורים בשדה התעופה והפקקים של המכוניות החדשות, שבזה לא נבחנים ונמדדים חוסנן של מדינה ושל חברה בריאה ופרגמטית.
המבחן האמיתי של מדינה הוא במערכות החינוך, הבריאות, הרווחה והמשפט, ביושרה, במסירות, באחריות ובצניעות של מנהיגיה. במנהיגות שרואה את טובת העם והמדינה לפני כל דבר ויודעת לקחת אחריות על מעשיה.