הממשלה הצליחה לגלגל את התסכול של האזרח הערבי לפתחם של ראשי הרשויות הערביות. שוב ירו הלילה על ראש רשות ערבי, הפעם ראש עיריית סכנין, ד"ר ספואת אבו ריא. כמעט עשרה ראשי רשויות ערביות סבלו מאיומים, ירי ואלימות. הם הפכו להיות היעד לכל מתוסכל שמחפש עבודה, תפקיד או מכרז תפור.
ממשלות נתניהו הפריטו את המדינה. היא העבירה לרשויות המקומיות את ה"אחריות" על הרווחה, החינוך, התעסוקה, הסביבה והדיור.

ראשי הרשויות הערביות הפכו לשק החבטות של אלה החיים מתחת לקו העוני, 47% מהאזרחים הערבים. אפילו העמותות נדרשות להחליף את הממשלה, שלא מאפשרת לבנות אפילו אזור תעשייה בעיר כמו אום אל־פחם. ראשי הרשויות שנבחרו כדי "לשנות את המציאות" גילו שאין להם כלים לעשות זאת. העוני, התעסוקה, הדיור והאבטלה הפכו לנטל על ראשי הרשויות. הם הבטיחו הרים וגבעות. במציאות, הממשלה שולטת בתכנון, בתקציבים ובסדר העדיפויות הלאומי־כלכלי, בעוני ובתעסוקה.

מאז תחילת השנה, איבדה החברה הערבית יותר מ־90 אזרחים באירועי אלימות קשים. זאת מלחמת אזרחים קטנה. חילוקי דעות קטנוניים הופכים לקטטה המונית. רשת הפייסבוק הפכה לזירת השמצות שממנה יוצאים צעירים מוסתים וחסרי מקצוע ותקווה לרחובות. עסקים שנפתחים, נדרשים לשלם דמי חסות לפשע המאורגן, וללא מערכת בנקאות ומימון, הופך השוק השחור לבנק למשכנתאות.

בשטחי הרשות הפלסטינית נוצרה מציאות דומה בין השנים 2002־2005. חוסר היציבות, היעדר שלטון החוק והאלימות גרמו לרבים לדרוש אפילו תיאום ביטחוני עם השב"כ. המשבר והאלימות גרמו לרשימה המשותפת ולראשי הרשויות להפגין מול המשטרה בדרישה לתגבר את כוחותיה. אך הפתרון האמיתי נמצא בידי שלושה גורמים: 1. השב"כ, שרואה במשבר כלי שליטה בערבים. 2. ממשלת נתניהו, שרואה בערבים אויב. 3. בידי הערבים עצמם, שעדיין לא שברו כלים והפכו שולחנות, שיגרמו ליהודים להתעורר ולשלטון החוק לפעול.

מלחמת האזרחים הקטנה בחצר האחורית של המדינה עוד תפורר את המדינה ואת המבנה החברתי. למחיר הדמים יש מחיר כלכלי. בשלב הזה, המחיר הזה לא גורם לקברניטי המדינה להתעורר. מה שבטוח, ששימוש בנשק הנמצא ביישובים הערביים נגד שלטונות המדינה עלול להוביל למשבר בלתי נשלט. נתניהו חושב שהוא יגזור קופון פוליטי מהמשבר הערבי. בסוף, כולנו נשלם את מחיר הדמים שמשלמים כיום רק הערבים. ייתכן שהמציאות תגרום לראשי הרשויות הערביות להניח את המפתחות בידי ראש הממשלה, שיספוג את הכעס על האבטלה, מצוקת הדיור והביוב הזורם ברחובות.

הכותב הוא מנהל מרכז מוסאווא לזכויות האזרחים הערבים בישראל