בתורה, ובתנ"ך בכלל, קיים המושג של שכר ועונש. בפוליטיקה לא כל כך. אילולא כך, האדונים ליברמן וגנץ (אוקיי, יאיר לפיד - אבל גנץ, שעומד בראש ה"בלוק" הקרוי כחול לבן, גם נושא באחריות) שהביאו עלינו את הצרה של הבחירות השלישיות, היו נעלמים מהבמה הפוליטית - אבל זה לא יקרה.
כל זה אולי לא היה צריך להטריד אותנו כל כך אילולא העובדה שישראל עומדת בפתח תקופה, שכפי שהיא רבת סיכויים היא גם גדושת סיכונים — תקופה המחייבת מנהיגות בעלת ניסיון מוכח, כושר אלתור מדיני וקבלת הכרעות ביטחוניות חשובות במיוחד. מובן שגם בתחום הפנימי יידרשו החלטות, לעתים קשות — בין שבנושאים כלכליים וחברתיים, בין שבענייני חינוך ובין שבסוגיה של הפרדת הרשויות ומערכת המשפט, שמבקריה הרבים סבורים שהליקויים שנפלו בה מטילים צל על הדמוקרטיה הישראלית ועל שלטון החוק.
בכנס הרצליה בראשות האלוף (מיל') עמוס גלעד שנערך לאחרונה, הועלו מספר נקודות קריטיות, שההתייחסות אליהן עשויה או עלולה לקבוע את מסלולה של ישראל בשנים הבאות, לטוב או לרע. ביניהן: האיום האיראני, הזירה הפלסטינית, החוסן הלאומי, כושרה הצבאי של ישראל, יחסי ישראל־ארצות הברית כולל היחסים עם יהודי אמריקה, המצב המעורער במזרח התיכון, היחסים עם רוסיה ועוד. אפשר, כמובן, להוסיף אתגרים נוספים ולהגיע למסקנות כאלה או אחרות לגבי הנקודות הנ"ל, אבל אין ספק שהרשימה ממצה במידה רבה את מגוון התסריטים האפשריים לשנים הבאות.
יש להניח שלא במקרה מופיעים הנושאים המדיניים והביטחוניים בראש הרשימה, שכן אף על פי שפוליטיקאים מסוימים ואנשי תקשורת בעלי אג'נדה לפעמים מנסים לטשטש זאת — כל הנושאים בתחום הפנימי, חשובים ככל שיהיו, הם חסרי ערך לחלוטין ללא הדגשת הפן הביטחוני והמדיני. זאת בשל הסיבה הפשוטה והאכזרית שאם ייפגע ביטחון המדינה, עד כדי איום על עצם קיומה, נושאים כמו חינוך, בריאות וכו' ממילא לא יהיו קיימים עוד.
מאזן השנים האחרונות היה בדרך כלל חיובי, למרות המצב הבלתי נסבל, בוודאי לאורך זמן, בעוטף עזה. קשריה המדיניים של ישראל, כולל עם חלקים מהעולם הערבי והמוסלמי, התרחבו והתגוונו ללא תקדים, לא נקלענו למלחמות דוגמת שתי מלחמות לבנון, היחסים עם הממשל האמריקאי המכהן הם הטובים מעולם — ויחד עם זאת נקשרו קשרים פונקציונליים חשובים עם רוסיה.
צה"ל ומערכות הביטחון האחרות התעצמו לרמות שעד לפני שנים אחדות היו נראות דמיוניות ביותר, לרבות באוויר (35־F) והים (הצוללות) — ולראיה, ישראל בראשות נתניהו ובהובלת הרמטכ"לים איזנקוט ויורשו כוכבי פעלה בשנים האחרונות בזירות שונות בהצלחה נגד הכוחות האיראנים והשיעים הנתונים למרות טהרן, כשהפעולות המיוחסות לה מגובות בפעילות דיפלומטית ומדינית מצליחה מול ארצות הברית ומול רוסיה. גם בנושא הפלסטיני הפגינה הממשלה מדיניות שקולה ואחראית — מבלי להיסחף לנוסחאות הזויות מימין ומשמאל.
צה"ל ומערכות הביטחון האחרות התעצמו לרמות שעד לפני שנים אחדות היו נראות דמיוניות ביותר, לרבות באוויר (35־F) והים (הצוללות) — ולראיה, ישראל בראשות נתניהו ובהובלת הרמטכ"לים איזנקוט ויורשו כוכבי פעלה בשנים האחרונות בזירות שונות בהצלחה נגד הכוחות האיראנים והשיעים הנתונים למרות טהרן, כשהפעולות המיוחסות לה מגובות בפעילות דיפלומטית ומדינית מצליחה מול ארצות הברית ומול רוסיה. גם בנושא הפלסטיני הפגינה הממשלה מדיניות שקולה ואחראית — מבלי להיסחף לנוסחאות הזויות מימין ומשמאל.
ואולם, הישגי העבר אינם בהכרח ערובה לעתיד, וכך צריך להתייחס לזה, הן כאזרחים והן מצד מי שמתיימרים להיות מנהיגים.