בשנת 1948 לאחר שצה"ל הוקם, התווה דוד בן גוריון את עקרון צבא העם. כיום, 71 שנה אחרי, נראה שצבא העם הפך לצבא חצי העם. בכתבה שפורסמה השבוע בגל"צ נחשף כי רק 1 מכל 2 ישראלים בגיל גיוס - מתגייס לצה״ל. במילים אחרות, מחצית מהישראלים בגיל גיוס אינם מתגייסים לצבא. מגמה זו צפויה להתרחב בשל קצב הגידול באוכלוסייה של צעירים מהחברה החרדית והערבית, כך שבשנים הקרובות רוב הצעירים בני ה-18 לא יתגייסו. 
כיום הדיון הציבורי והתקשורתי, נסוב סביב הסוגיה של הגיוס לצבא בלבד. אחת לכמה זמן הפולמוס והשיח עולים בעקבות אירוע נקודתי, כמו גיוס החרדים, גיוס בנות הציונות הדתית וכדומה. אני סבור ששיח זה לוקה בחסר ואם הוא ימשיך רק אודות הגיוס לצה"ל בלבד, הוא ינציח את מגמת אי השירות, שתוחמר ככול שהזמן יחלוף.
כדי לנסות ולתת פתרון, אבקש להציע את האמירה הבאה: חוסן של מדינה, מורכב מכמה גורמים, צבאי, כלכלי וחברתי. כידוע חוסנה של שלשלת נבחן בחוזקה של החוליה החלשה שבה וכך גם "בשלשלת החוסנות", כאשר אחד מהם חלש, המדינה חלשה.

בשנת 1992, טבע הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, את המונח: "צבא קטן וחכם". תרגום האמירה הזו לתכנית פעולה של הצבא הייתה, שחרור מסיבי של צעירים וצעירות מהצבא. שחרור זה התווסף לאותן אוכלוסיות שגם ככה שוחררו מהצבא (ע"פ חוק), או לא נקראו אליו כלל, כמו החברה הערבית. מי משוחרר וע"פ איזה מדד? רבים ובעיקר רבות משוחררים ע"פ מדד קב"א – קבוצת איכות. כלומר אם נולדת "במקום הלא נכון", "להורים הלא נכונים", הסיכויים שצה"ל יוותר עליך, עולים משמעותית. 
אם הדיון, הוא רק הצבא, אז יש כאן אפליה והסללה שמגדילה את הפערים ומחלישה את החוסן החברתי והאזרחי במדינת ישראל. לעומת זאת, אם ההסתכלות היא בהיבט רחב יותר של כלל מרכיבי החוסן הלאומי, אזי הגיוס לצבא תורם לחוסן הביטחוני וההתנדבות לשירות הלאומי והאזרחי, תורמת לחוסן האזרחי/חברתי והם משלימים זה, את זה.
כבר היום מתנדבים דרך השירות הלאומי בכלל ודרך האגודה להתנדבות בפרט, אלפי צעירים מהחברה הערבית והדרוזית, נוער בסיכון, צעירים עם מוגבלות ואלפים שצה"ל בחר לפטור אותם משירות צבאי, עקב סיבות בריאותיות.
בלעדי כל אותם צעירים וצעירות נפלאים ואיכותיים, החברה האזרחית הייתה חלשה יותר. בלעדיהם מערכת הבריאות שנמצאת כבר עכשיו במצב רע, עלולה הייתה לקרוס לגמרי. מערכות הרווחה, החינוך ואפילו הביטחונית, בנויה גם עליהם. ההתנדבות של צעירי הפריפריה במרכז והפוך, קרי, "המוביליות  החברתית", מייצרים חברה מלוכדת וחזקה יותר. 
לכל אותם שנקראים בעל כורחם "משתמטים", אך ורק כי הצבא שחרר אותם ע"פ חוק, יש את ההזדמנות להתנדב לשירות הלאומי-אזרחי, להיות חלק מ"חוק חיילים משוחררים" ולקבל הזדמנות שווה כמו לכל צעיר וצעירה אחרים, בני גילם. 
ככול שכלל המערכות יבינו, שישנה חשיבות שכל אלה שמשוחררים מהצבא, ימצאו עצמם בשירות הלאומי והאזרחי ויפעלו לשם כך, אזי תהיה לנו מדינה חזקה יותר, עם צבא חזק ולא פחות חשוב, חברה חזקה. בשל כך גם אלו שלא משרתים בצה"ל אך תורמים לחברה הישראלית דרך השירות הלאומי-אזרחי, הם חלק אינטגרלי מצבא העם הישראלי.
הכותב הוא מנכ"ל האגודה להתנדבות